לחולל בכרמים (סיפור קצרצר)
שועל אחד, כך סיפר לנו איזופוס, בא לכרם לאכול מפריו, וגילה כי הגפנים גבוהות מדי. "מי רוצה את הענבים האלה בכלל", אמר השועל. "הם בוסר ממילא".
אפשר ללמוד מהמשל הזה כמה וכמה דברים. למשל, כדי לקטוף את הפירות המתוקים ביותר עדיף להיות בגובה הנכון. ועדיף לבוא לכרם במועד הנכון. ובכלל, שועלים הם לא ערמומיים כמו שטוענים יחסי הציבור שלהם.
הירח נוגה על קבוצת השמלות הלבנות, והן בוהקות כל כך. ממרחק הן נראות כמו חבורת פרפרים שהתקבצו לעת ליל, לרפרף מעל הקרקע. חלקן רוקדות מתוך שכחה עצמית שחוזרת אל מקורותיו הפגאניים העלומים של טקס הפוריות והמין הזה, שולחות את פניהן אל הלבנה, מניחות לה לסחוף אותן לאובדן חושים ברעבונו של הגוף; אחרות מתוך מודעות עצמית שאינן יכולות להתנער ממנה, גונבות סביבן מבטים שאולים כמו שמלותיהן, האם יגיע, האם יראה. מעט-מעט, הן נקטפות מהאשכול הצפוף שלהן, בידי מחזרים הסוחפים אותן אל צחוק ואל ריקוד אחר לגמרי. אני בוחן אותן ממקום המסתור שלי בין הגפנים, לא ממהר. יודע כי ככל שאמתין יותר, כן ימתק הענב.
אני רואה אותה, שם בצד. השמלה הלבנה שלה - כל כך ברור שהיא מושאלת. היא מושכת אותה מכאן, מותחת אותה משם. היא רכונה על עצמה, צפודה, ועדיין חלקים מגופה מבצבצים מתוך השמלה, נדחקים החוצה, תופחים מתוכה. עסיסית.
אני רואה את הביישנות שלה, את הריחוק שלה מהאחרות, את הרעב. אני יודע. מצאתי.
כפות הרגליים שלי כל כך גמישות ושקטות תחתיי כשאני ניגש אליה ונוגע בכתפה. היא נבהלת לרגע, לא שמעה אותי מתקרב. היא מרימה אלי את עיניה, נרגעת קצת כשהיא רואה את פניי, ואז הדופק שלה מואץ שוב, כשאני שואל אותה למה לרקוד לבד. היא מסמיקה כל כך, פניה מכונסים אל תוך עצמה כשאני מושך אותה אלי, והיא חופנת את פניה בחזי כדי שלא אראה את מבוכתה.
בעודנו רוקדים, אני מרים את עיניי אל הירח ומחייך אליו, ואורו שוטף אותי בתוך עונג הריקוד. גופה הרך נצמד אלי, ואנחנו מרחפים בין הגפנים כשאני שומט את ראשי לאחור, ידיי חובקות אותה אלי. החיוך שלי רחב, רחב כל כך, ואור הירח משתקף בניביי המתארכים רגע לפני שאני מניח להם להינעץ בבשרה, עוד לפני שהשלמתי את השינוי. גופי עוד כמעט אנושי, אבל הרעב שלי בא מהירח.
השמלה, היא לא לבנה עוד.
אתם רואים? בגובה הנכון, אפשר לקטוף את הפירות המתוקים ביותר. וזאבים ערמומיים בהרבה משועלים. ובאשר לבחירת המועד המתאים לבקר בו בכרם - חייבים לאהוב את לוח השנה העברי, המבוסס על מחזור הירח, אתם לא חושבים?
ט"ו באב - בנות ישראל הכמהות לאהבה, זו ההזדמנות שלכן. צאו לחולל בבגדי לבן שאולים בכרמים, תחת הירח המלא, אולי יבוא דודכן.
אני אצא לכרמים ברעב אחר לגמרי, לחולל בהם שמות.
____
[הערה: זה לא באמת סיפור, רק מין תקציר שאולי יורחב מתישהו לסיפור אמיתי. ואולי לא. אבל בינתיים, כי התאריך כל כך הולם...]