גשם עושה לי
בתגובה על פוסטו הכופר של אחד, ניר יניב, אחזה בי ההשראה לכתוב שיר שיביע את רגשותיי הפיוטיים לגשם. העליתי גרסה גולמית מאד בשבע בבוקר, ואז החלטתי שראוי לעבוד על זה עוד קצת. אז ישנתי, קמתי, ואז הייתה הפסקת חשמל שנתנה לי הזדמנות לכתוב את זה (על נייר! אמיתי! הזוועה! ר' פוסט קודם להסברים) והנה גרסה חדשה. פיוטי מאד, אני חושבת. ראוי לשירה בלווית בירה. וגשם.
גשם עושה לי
(הבית השני, כמובן, מוקדש אישית לניר).
צעיף מתנופף ברוחות סערה,
צמרמורת אוחזת בי שוב.
טיפות מלטפות באצבע זעירה
על לחי סמוקה, רטובה וקרה -
כן, גשם עושה לי רטוב.
הכביש חלקלק, חמקמק להשחית,
אופנוען בו דוהר לבלי שוב:
ירכיו נמתחות, נצמדות בעווית
הוא ננעץ באחת באחורי משאית -
כן, גשם עושה לי רטוב.
בבית זורח תנור באדום,
עורי כבר לוהט וצרוב.
החוצה אצא להשיל את החום
מול גשם צונן הניתך ממרום -
כן, גשם עושה לי רטוב.
מטר מלוכסן המצליף בעוזו,
מעיל, מטריה - לא חשוב.
הגשם יצליח לחדור בכל זאת,
יפלוש וירטיב בדרכים נלוזות -
כן, גשם עושה לי רטוב.
ספוגים הבגדים, גרביי, נעליי,
המעיל - אבל מה זה חשוב.
אפשוט ואשליך את הכל מעלי -
גם התחתונים נרטבו, בחיי!
כן, גשם עושה לי רטוב.
בקיץ תזרח החמה בצהוב,
באביב תמלא ארץ כל-טוב,
הסתיו הוא ירוק, וענוג הוא לרוב,
בחורף די קר; אבל גשם, נו, טוב -
כן, גשם עושה לי רטוב.