דיימון ראניון, נוסטלגיה, ונתח פשטידה
8
ערוץ "יס דוקו" הקרין סרט על ספורט חדש-ישן בארה"ב - תחרויות אכילה.
מצד אחד, במאה ה-21 שבה ההשמנה נחשבת למגפת העולם המערבי, הרעיון נראה מחריד למדי.
אבל, האם הייתי היחיד שנזכר בסיפורו הקלאסי של דיימון ראניון שנקרא בעברית "נתח פשטידה" ?
זהו סיפור נפלא שבו דיימון ראניון, כתב הספורט האגדי, מספר את סיפור ארגונו של קרב תחרות אכילה. המהמרים מחפשים את האלוף האגדי לשעבר, "ג`ונס נאה נאה", ומגלים אותו, חצי בנאדם, כשהוא גר עם איזו "חתיכה" אתלטית, מלחך חסות , מכרסם גזרים, ובאופן טבעי נראה אומלל למדי.
הם מנסים לשכנע אותו, במיטב מסורת הז`אנר, לחזור לזירה לקרב אחרון...
והסוף מקסים ומפתיע (כרגיל אצל ראניון).
המתרגם הוא אהרון כרמי, והתרגום הוא יצירת-מופת שדורות גדלו עליה. מקרה נדיר שבו התרגום כמעט מתעלה על השפה המקורית (אבל זה עניין לדיון אחר).
לי יש סיפור אישי שקשור ל"נתח פשטידה". הוא פורסם בספר "אנציקלופדיה להומור" ששכן בבית סבא ז"ל ואני כילד קראתי אותו לפני ולפנים. אבל בתקופה מסוימת זכרתי את הסיפור הנפלא, ולא מאיפה הוא נלקח.
אז מתי היום היחיד הרגוע בשנה שבו אפשר לעלעל בספרים ישנים ולחפש סיפור אבוד?
יום כיפור כמובן.
נסו לדמיין אותי, אדם שאינו מסוגל להפסיק לאכול למשך יותר משעה ביום רגיל, מנסה לצום 24 שעות ואז מוצא וקורא סיפור נפלא (וגראפי ביותר) על תחרות אכילה...
נו. קשה להיות יהודי.
בגלל הנוסטלגיה, החלטתי להביא את הסיפור לקהל הרחב. תיהנו. זה כדאי.
