שינויים

[achmo]

אז לפני ארבעה חודשים עברתי ניתוח הצרת קיבה (מה שנקרא, שרוול). מפתיע אותי קצת שלא הרגשתי צורך לכתוב על זה עד עכשיו. אולי זה חלק מהבשלות של התהליך, שהוא כל כך נכון וטוב שאין אפילו צורך להכריז עליו. אולי אני נהנית מהפתעה של אנשים שפוגשים אותי אחרי הרבה זמן. אולי זה חלק מחוסר הצורך הכללי שלי לכתוב. והנה, פתאום בא

Comments

מאד מזדהה

[tammynin]

התחושה הזו קיימת אצל כל מי שמרגישה שיש פער בין החיצוניות שלה לאישיות/מהות שלה, בין אם שוני בג'נדר, במשקל או בכל שדר אחר שנקלט ע"י הסביבה ושונה מספיק מההגדרה העצמית. אצלי זה היה קיים הרבה שנים, עכשיו הרבה פחות, בקטעים מסוימים (ביניהם גם משקל), וככל שאני מזדקנת, מתחיל להיפתח פער חדש, בין הילדה הפנימית שבי לבין האישה שבחוץ. אני בטוחה שהמון אנשים זקנים מרגישים תחושה דומה, שהם לא מזהים את הפרצוף הקמוט במראה ומרגישים בפנים ילדים, או לפחות צעירים.
בכל אופן, שאפו על הפוסט ועל הירידה.

Re: מאד מזדהה

[achmo]

תודה :-)

Re: מאד מזדהה

[raisinlike]

צודקת, גם אני מרגישה פער בין הילדה הפנימית לאישה החיצונית. הגודל משתנה מדי פעם, אבל אני מאמינה שהוא תמיד יהיה שם. נחיה ונראה

Re: מאד מזדהה

[achmo]

דווקא עניין הפער בין הגיל הפנימי והחיצוני שדיברתן עליו שתיכן לא מפריע לי. אני מניחה שזה קשור במידה רבה בעובדה שאני נראית צעירה בהרבה מגילי. אבל זה לא רק זה. זה גם קשור לעובדה שאף פעם לא הטרידה אותי דעתם של אחרים בנוגע להתאמה בין הגיל הפנימי והחיצוני, וזה עיקרו של הפער, לא? כלומר, הדברים שאני בוחרת ללבוש, או התחביבים שאני מעדיפה, או האופן שבו אני מתנהגת, לא קשור לגיל החיצוני שלי או לשאלה בת כמה אני נראית. המראה אולי משתנה, אבל כל עוד אני עושה את מה שאני אוהבת לעשות, מה זה משנה בת כמה אני נראית? בניגוד לעניין המשקל, אם אני מרגישה צעירה ומתנהגת כצעירה אז מבחינתי אני אכן צעירה. זה לא עניין של מראה, אלא של התנהגות. כמובן שגישה כזאת מתחילה להתערער כשהגיל מגביל את מה שנהנים לעשות, אבל אני חושבת (או לפחות מקווה...) שלכולנו יש עוד הרבה מאוד שנים עד שזה יקרה.

[avgboojie]

את נהדרת, את. מכל בחינה אפשרית, ובכלל זה כמה שכיף לקרוא את התובנות שלך.

[achmo]

ותודה :-)

הזדהות רבתי <3

[stinkeysoul]

קודם כל, את הכי יפה והכי קורנת (והרי תמיד היית יפה וקורנת) שאי פעם ראיתי אותך.

מעבר לזה, הסתכלתי אתמול בתמונות החדשות שלי, שמתרבות מאוד לאחרונה, והבנתי שאני נראה כמו הילד ההוא בתמונות, שפעם הייתי מביט בהן ותוהה איך יופי יכול להיות מושחת כל כך מהר, כל כך בזדון שאין בו אפילו כוונה, ועכשיו... אני מרגיש שאני הילד מהתמונה, אני מזהה אותו במי שאני עכשיו. זה נראה כאילו הוא גדל, ועכשיו הוא בן עשרים ושש. וזהו. נוצר חיבור, קו ישר, ביני ובינו. אחרי זה הבנתי שאיור מאוד מתנחמד שצייר עבורי סיני עלום שם כלשהו בטיימס סקוור, גם נראה עכשיו הרבה יותר דומה. שינוי מין, אמרת, וזו הדרך הכי נכונה לתאר את זה. שינוי סוגה.

וזה מה שהכי הזדהיתי איתו - התחושה של הכליאה הזו בגוף שלא שלך, שאינו מתכתב עם הפנים שלך, אלו שאתה נושא כלפי חוץ ואלו שאתה רואה רק בעיניים עצומות.

וכשהן מתחילות להביט אלייך בחזרה, בהדרגה, עם סימני המתיחה האלו והחלקים שאף פעם לא ישתקפו כמו שהיית רוצה, זו הרגשה מדהימה לחלוטין של רנסאנס.

Re: הזדהות רבתי <3

[achmo]

שינוי סוגה זאת הגדרה נהדרת. וכל התגובה הזאת נהדרת :-)

[raisinlike]

??מי עוגייה שלי? מי

[achmo]

http://static4.animepaper.net/upload/thumbs/wallpapers/Chrno-Crusade/%5Blarge%5D%5BAnimePaper%5Dwallpapers_Chrno-Crusade_Dias_5718.jpg