I Got Dem Ol' Chainmail Blues Again, Mama!
יוצאת מהדורה חדשה ל-D&D. מהדורה רביעית. ה-Classes מחולקים לתפקידים - סופגי נזק, גורמי נזק. תומכי לחימה. מפקדים. הפארטי מעולם לא נלחמה כל-כך טוב ביחד. מעולם לא היתה ממוקדת כל כך. אין סיבה לבזבז זמן בלהלחם בגובלינים - תגדיר אותם כ-minions, ותתן להם היט-פוינט אחד כל אחד. מי נלחם בגובלין אחד בימינו? שלושה גלים מסתערים, לפחות. קטן עלינו, אחרת. D&D ( Read more... )
דווקא העניין שבמשחקי מחשב יש קטעים ארוכים של להרוג מפלצת מפלצת, זה בעיניי עניין טכני, שנובע מהצורך להאריך ולהקשות על המשחק.
בסופו של דבר, משחקי המחשב, תמיד ועוד יותר לאחרונה, חיזקו את הפן שדיברת עליו של משחקי תפקידים - להתחזק, להשתפר, להיות יותר ויותר עוצמתי עד שאתה באמת גדול מהחיים, וזה מן הסתם הורג את הפחד מהצד השני של הדלת. אבל הפן הזה תמיד היה קיים, ולא היו חסרים מאנצ'קינים בילדותינו. וביננו, דיאנדי תמיד היה מכוון לסוג כזה של משחק. זה משחק בנקודות, עבור עוד פלוס להתקפה, עוד חפץ עוצמתי ועוד דרגה. ושאתה משחק ככה, ברור שמהר מאד יהיה לך דרקון אדום בתור חיית מחמד. ולדעתי המחשב האיץ את זה - כנראה המתכננים חושבים שאם הם לא יתאימו את השיטה לעניין הזה, השחקנים האלו פשוט יעברו לשחק וורקראפט. למעשה אני לא יהיה מופתע אם הם יתחילו לפרסם "כמו במחשב, רק שאצלנו עולים דרגות יותר מהר!"
ומה בדבר סיפורים קטנים? אני לא יודע אם הם עדיין שם, אבל האמת שאני לא חושב שצריך לחפש אותם בשיטה. השיטות תמיד ילכו לכיוון המשחק בנקודות, כי זה מה שהקהל רוצה וזה מה שמוכר, כמו שאיה כבר ציינה. מי שרוצה סיפורים קטנים, לא באמת צריך שיטה, אני חושב.
ואני לא צריך להגיד כאן לאף אחד שכדי לייצר משחק תפקידים מוצלח, למעשה כל מה שבאמת צריך זה כמה שחקנים טובים ואולי פיצה.
(יובל)
Reply
Leave a comment