I Got Dem Ol' Chainmail Blues Again, Mama!

May 19, 2008 00:01



יוצאת מהדורה חדשה ל-D&D. מהדורה רביעית. ה-Classes מחולקים לתפקידים - סופגי נזק, גורמי נזק. תומכי לחימה. מפקדים. הפארטי מעולם לא נלחמה כל-כך טוב ביחד. מעולם לא היתה ממוקדת כל כך. אין סיבה לבזבז זמן בלהלחם בגובלינים - תגדיר אותם כ-minions, ותתן להם היט-פוינט אחד כל אחד. מי נלחם בגובלין אחד בימינו? שלושה גלים מסתערים, לפחות. קטן עלינו, אחרת. D&D שואב הרבה השראה כאן מהמאנגות, כמו Exalted לפניו. ב-Exalted, להלחם בחיילי אויב זה אפילו לא נחשב - גדודים שלמים נלחמים כיחידה אחת. על כל 10 מהם - תן להם איזה +1. שיהיה טיפה אתגר. D&D3 לפניו, מושפע גם הוא קשות מהמאנגה, בעיקר בסגנון ובעיצוב. חרבות ענקיות. שריונות לוח מאסיביים, עם כתפי-ענק ופיתוחים מורכבים. דמויות אקזוטיות. שובו של הנזיר. חוקים ל-Epic level characters מעל דרגה 20. מי כבר יוצר דמויות בדרגה 1 בימינו? כבר בימי Dark Sun המליצו לצור דמויות בדרגה 3. ב-In Nomine זה כבר הגיע לפסגות מוקצנות, כשהדמויות הן מלאכים או שדים, אבל הוא רק המשיך כיוון קיים. Vampire: the Masquerade התחיל את המסורת של דמויות מורמות מעם, שחולפות בין פשוטי העם בלי להרגיש את קיומם. נלחמים מאחורי, מעל, לצידי העולם, לא בתוכו. במשך שנים, סופרי פנטזיה בונים עולמות מושקעים, מורכבים. עמים, תרבויות, ערים, שכונות. אז למה הדמויות שלנו עפות מעליהם על סוסים מעופפים, נלחמים רק בשכמותם, איפה הסאמוויזים? איפה הגאריונים? (וחלילה לא הבלגאריונים).  איפה סיפורי החניכה? למה הכל חייב להיות larger than life? למה אין סיפורים ב-low-key?

"When you ride red dragons as pets, wield unimaginable power and rule small kingdoms when you're not moonlighting as assassin of the gods, it's hard to remember that you started out with a broad-, maybe a longsword. And some chainmail. And a dungeon."
                      - Dragon Magazine, Reader Letters, April 1990 (or thereabouts)

roleplaying

Previous post Next post
Up