I Got Dem Ol' Chainmail Blues Again, Mama!

[yggdrasil_]

יוצאת מהדורה חדשה ל-D&D. מהדורה רביעית. ה-Classes מחולקים לתפקידים - סופגי נזק, גורמי נזק. תומכי לחימה. מפקדים. הפארטי מעולם לא נלחמה כל-כך טוב ביחד. מעולם לא היתה ממוקדת כל כך. אין סיבה לבזבז זמן בלהלחם בגובלינים - תגדיר אותם כ-minions, ותתן להם היט-פוינט אחד כל אחד. מי נלחם בגובלין אחד בימינו? שלושה גלים מסתערים, לפחות. קטן עלינו, אחרת. D&D

Comments

[belvane]

I couldn't agree more.

אני מבינה את הצורך להיות מיוחד. אפילו כאיכר חופר-כרוב בפלנדריה יצאתי להרפתקאות, מה שעשה אותי מיוחד. פתח בפני עולם שלם, מאתגר הרבה יותר מכרוב. ודמות צריכה לרצות את זה ברמה מסויימת, אחרת אין טעם. מאבק מתמשך ולא כיפי.

אבל אני מאוד מסכימה עם הגעגועים אל גאריון, אל טרן, אפילו אל הולגר; אל הריאליזם, אולי. החרבות הבלתי מתקבלות על הדעת, סף הגירוי העולה ועולה פשוט הופכים את הכל לצעצוע נוצץ; משהו שמתאים לגיל שתים עשרה שבו אתה פשוט חייב להיות מאאאגניב.

אני מניחה שיש סיפורים ב-Low key. אבל קל מאוד לפנות לקהל צעיר ומתלהב שרוצה להרגיש מגניב עד אין קץ, בלי אתגר או עומק, כיוון שזה הקהל שקונה הרבה, אני משערת. שמפתח אובססיות ושופך את כספי ההורים לתוך התעשיה - כי בינינו, כמה בני עשרים פלוס אתה מכיר שקונים כל ספר חוקים שיוצא, כולל הנספחים, הקוביות המיוחדות, המיניאטורות ומשחק הקלפים הנלווה? זה מותאם לקהל צעיר וטוטאלי, ומרביתו מוצאת סיפורי חניכה משעממים נורא.

אתה לא היית כזה. הרבה אנשים סביבך לא היו כאלה; אבל הסביבה כן (ולא ניכנס לניתוחים פסיכולוגיים בעניין אילו חסכים מה ממלא).

סיפורים בגובה העיניים, עם גיבור אנושי שקל וכיף להזדהות עם הבעיות שלו... הממם, אני לא בטוחה. אולי פשוט צריך לכתוב אותם. *קריצה*

[yggdrasil_]

I don't really think I want to write fantasy fiction. Not really at that phase in my life. It's just a rant, and one I've had for a while now. As you said, it's pushing up the stimulation slider all the way to 11, Matrix-style - everybody's gotta be cooler, bigger.

I don't mind heroics - quite the opposite. That's the whole point of the game. But I think that once you've faced armies and demons and world-eating monstrosities, it really isn't very heroic anymore. You don't FEAR. As Uri said last night, characters never listen at doors in dungeons anymore because they're AFRAID of what's on the other side.

[belvane]

Wise the the Uri.

Also, I should refrase myself better. Low-key stories (in your specific case) maybe need not be "written" - but they sure can be thought of, imagined, invented and maybe materialised as a game.

™© Ÿ §¨™¦•× ¨‘•× ž©ž¢•× ž”¨’™œ, •›•œ™.