(no subject)
"לאור הנסיבות שבהן נכפתה על ישראל הליכה לבחירות חוזרות, וביתר שׂאת - בשל קמפיין השיסוי וההדרה שנוהל כאן על ידי אביגדור ליברמן ומפלגתו, הליכוד לא תהיה שותפה בשום ממשלה ש'ישראל ביתנו' תהיה חלק ממנה. ראוי לה למפלגה זו ובעיקר לעומד בראשה שיהיו בבחינת מוקצה מחמת מיאוס, לפחות בקדנציה הקרובה. למרבה הצער, גם 'כחול לבן', מפלגה גדולה וחשובה, הצטרפה לקמפיין השנאה כאשר התחייבה להקמת 'ממשלת אחדות חילונית'. ססמה זו, מפַלגת ומדירה חלקים שלמים בעם ישראל, פסולה בעינינו, ותנועת הליכוד לא תיתן את ידה להקמת ממשלה אשר המפלגות הדתיות לא תהיינה מיוצגות בה. גם אם בעבר, בנסיבות אחרות, הוקמו ממשלות כאלה בישראל, דווקא היום, אחרי קיתונות המלל הרעיל שנשפכו כאן, מהלך מסוג זה אינו מתקבל על הדעת. ולכן, אם יו"ר 'כחול לבן', שוודאי התלבט רבות לפני שנסחף אל מחוזות השנאה של ליברמן, יגלה כעת אחראיות אזרחית ויחזור בו מדרישתו להקמת ממשלת ההדרה, תוקם לישראל בקרוב ממשלת אחדות לאומית רחבה ביותר. במידה וקריאתנו זו תידחה, יואיל נא יו"ר 'כחול לבן' להרכיב ממשלה כראות עיניו עם מפלגות השמאל, הרשימה הערבית המשותפת, שחלקים ממנה מייחלים לחיסולה של מדינת ישראל, ועם ליברמן, שאחרי כל השקרים והטריקים שלו אולי ישכיל למצוא צידוקים גם לחבירתו אל איימן עודה, אחמד טיבי ומטאנס שחאדה".
את זה, בערך, הייתי מבקש לשמוע כעת ממנהיגי הליכוד.
יש שיאמרו כי מהלכי הליכוד אכן מכוּונים אל המטרה שציינתי, אבל גם הצגת הדברים חשובה, לא רק היעד המעשי.
יש שיאמרו כי החרדים ואולי אפילו 'ימינה' עשויים להצטרף אל גנץ בלי הליכוד, אבל גם אם הדבר נכון - והוא לא נראה מעשי אפילו מבחינה מספרית - עדיף לה לליכוד להיות נבגדת על ידי שותפיה מאשר לבגוד בהם עתה. מדוע? כי המחנה הלאומי המנצח נבנה בזמנו כקואליציית מיעוטים של הימין האידאולוגי נוסח 'גוש אמונים' והחֵרות ההיסטורית, ה'עמך' של הליכוד, החרדים ו'הרוסים', והוא ממילא נפגע קשות עם עריקתו של ליברמן. מחנה זה, שידע בעבר להתגבר על ניגודיו הפנימיים למען אינטרס לאומי עליון, ייהרס כליל אם הליכוד תפקיר עכשיו את החרדים בדרכה אל ממשלת ההדרה 'הליברלית'. הווי אומר, בבחירות הבאות לא יהיה בידי הליכוד לבנות סביבהּ מחנה רחב המסוגל להתמודד על השלטון עם הקואליציה הנגדית שמורכבת משרידי 'ישראל הראשונה', השמאל הפוסט-ציוני והערבים. אם כן, במבט קדימה עדיף לה לליכוד כעת להבגד ולא לבגוד.
ולבסוף, יש שיאמרו כי הצגת הדברים דלעיל תרחיק סופית את ליברמן ואת צאן מרעיתו מחבירה אפשרית עדיין אל הליכוד והדתיים. התיזה הזאת בנויה על הנחה מופרכת שלפיה 'ישראל ביתנו' עשויה לחזור בה מהתנגדותה להקמת ממשלת ימין-דתיים צרה. ליברמן לא יחזור בו, ולא בגלל שאצלו 'מילה זו מילה' (כפוליטיקאי הציני וההפכפך ביותר בישראל, הוא האחרון שעליו ניתן להחיל את המנטרה השחצנית הזאת). הוא לא יחזור בו פשוט בגלל העובדה שהמקום שאליו ניווט את עצמו עכשיו נוח לו ביותר מבחינת שמירה על כוחו הפוליטי ועל חשיבותו כ'גורם מכריע'. שאיפתו המוצהרת להקמת 'ממשלת אחדות ליברלית' (קרי: חילונית) של מפלגתו עם הליכוד ו'כחול לבן' היא מקור עצמתו, אבל גם נקודת תורפה בעמדתו כי בכוחה של הליכוד לשלול ממנו את מבוקשו שיסכן, אם לא יסכל כליל, אפשרות עתידית לשיקום מחנה הימין.
ליברמן שבר שמאלה, או אם תרצו 'מרכזה', אל נישת טומי לפיד של פעם, מפני שנוכח לדעת כי באגף הימני של המפה הפוליטית אין לו משקל סגולי מספיק, ולא בכדִי ההתקפות הארסיות ביותר שלו ושל עושי דברו בתקשורת וברשתות החברתיות היו מכוונות נגד 'ימינה' וקודמותיה. את המעבר שביצע צריך לראות כעובדה מוגמרת, ועדיף לנציגי הליכוד לא להתבזות באולפני הטלוויזיה בניסיונות הליקוק לליברמן, ש'היה ונשאר', לדבריהם, 'איש ימין'. אל ציבור יוצאי בריה"מ לשעבר, שהתפלג בבחירות האלה בין תומכי המחנה הלאומי לבין חסידיו השוטים של ליברמן, יש לפנות מעל לראשו של זה האחרון, ובכל הנחישות הנדרשת. הדבר עוד יניב את פריו, אם ייעשה ללא הזהירות המופלגת שאפיינה את גישת הליכוד כלפי 'ישראל ביתנו' גם בבחירות ספטמבר 2019.
ועוד עניין אחד לקינוח. האם ניתן כעת לזהות את האינטרסים של הליכוד עם האינטרסים של העומד בראשו? בנימין נתניהו מגלה רצון עז להגיע אל ספסל הנאשמים - במידה וזאת תהיה תוצאת השימוע - כאשר הוא מכהן כראש הממשלה בישראל, ולא כאזרח מן השורה. הדבר יכול להנתן לו אם ראשי 'כחול לבן' יתפשרו על עניין פסילתו ויוותרו לו להיות הראשון ברוטציה, ומאידך יעמדו כחומה בצורה כנגד דרישת הליכוד לשתף את המפלגות הדתיות בממשלה שתקום. זה אולי יסַפק את נתניהו אישית, אבל מבחינת הליכוד כתנועה פוליטית הדואגת לעתידה ולעתיד מחנה הימין שהיא עומדת במרכזו, המהלך של 'ממשלת אחדות ליברלית' יהיה הרסני בעליל, בגלל הסיבות שצויינו למעלה.