Woman is the Nigger of the world
או בפרפרזה על אליזבת בנט - ככל שאני רואה יותר מהעולם, ככה אני פחות מרוצה ממנו.
אני מרגישה אובר-לואד של זעם פמיניסטי בזמן האחרון. נראה שככל שאני עושה יותר אני רגועה פחות. ככל שאני מוחה יותר, פועלת, עושה, מתנדבת, מעלה מודעות, תומכת בנפגעות, מסבירה להדיוטות (ואדיוטות) למה פמיניזם זה לא מילה גסה - ככה אני מבואסת יותר .
בזמן האחרון על כל מכונית ברחוב שלי ( Read more... )
בעניין המרכז, זה מאוד מורכב. מצד אחד זה נכון שאת פתאום נחשפת לדברים איומים, ושיש לך הרבה מאוד מידע שלא היה לך קודם, הרבה יותר סטטיסטיקה. אבל בעיני זה לא חסרון אלא יתרון. אני מעדיפה לדעת את האמת, נוראה ככל שתהיה, ולא את השקרים שהחברה מלמדת את עצמה מתוך הגנה עצמית.
חוץ מזה, עצם הכניסה למרכז נתנה לי כ"כ הרבה מבחינה אישית, שנכון לעכשיו (כשאני על הקו עצמו רק כמה חודשים) קיבלתי הרבה יותר משנתתי. ספציפית לגבייך, אני חושבת שאם היית כן מתחילה את הקורס היית אומרת לעצמך תוך שתי פגישות - "איך לא עשיתי את זה קודם". כי לפני שמגיעים לעשייה עצמה על הקו, יש תהליך שלם שהוא מאוד מחבר ומעצים, ואת נכנסת לתוך עולם שתאמיני לי שחסר לך - מקום שבו אף אחד לא יסתכל עליך בעין עקומה כי את פמיניסטית, מקום שיקבלו אותך לגמרי לגמרי. זה לא עניין של מה בכך.
הכוונה שלי שבמרכז החלקים עולים על השלם. או אולי - שיש בזה הרבה יותר מהתבוססות בחרא (כפי שאולי גרמתי לזה להשמע בפוסט שלי), והרוב מאוד טוב וחיובי ומשפר את החיים.
ובעניין החוסן הנפשי והניתוק - יכול להיות שזה נכון, אם כי קשה לי להגיד שיש לי המון חוסן נפשי. כן, יש לי יכולת מסויימת להתנתק, אבל שוב - עצם זה שאת מבצעת את העבודה הקשה הזו לא בתוך וואקום אלא עם ליווי צמוד ותמיכה של מרכז שלם, של נשים שמבינות בנושא הזה דבר או שניים; ולא בתוך החיים היומיומיים שלך כי אם בסביבה מבוקרת - זה עושה הבדל גדול וזה מאוד עוזר לנתק את זה מהחיים שלך ולהשאיר את זה בתוך המרכז.
Reply
גם ל"ניצחית" יש לא מעט פוסטים פמיניסטיים. שווה לבקר מידי פעם
Reply
טל
Reply
Leave a comment