בעודי משוטט באינטרנט נתקלתי בקישור
למשהו שכתב יוסי שריד. נעזוב כרגע את התוכן של המאמר. מה שתפס את עיני היו ארבע מילים בסוף הפסקה השנייה - "מה נורא המקום הזה".
הבחירה של שריד להשמיט את ההמשך שינתה לחלוטין את הנימה של המילים הללו. כשההמשך קפץ לי לראש, הנימה המאשימה נותרה שם.
לפעמים, דווקא מה שלא אומרים הוא הדבר שיזכרו השומעים.