לקטובים
הצטברו כמה דברים טובים במהלך החודש שלא כתבתי בו, חודש לא קל בכלל, והריהם לפניכם:
1. מפרוע לרגוע - עונות 2 ו-3. על העונה הראשונה כתבתי פה. אני צופה בנערים ובנערות האלה ולבי נכמר. מנידה ראש בצער כשהם מתפרקים, מחייכת כשהם מתנהגים כמו סייחים צעירים, בוכה כשהם נשברים ומחזיקה להם אצבעות כשהם מסיימים ושבים הביתה. אני יכולה לשבת כל היום ולצפות בתכנית הזו ובתכניות של ד"ר טניה ביירון, האישה שאני מעריכה יותר מכל אדם אחר כרגע (ותסלח לי קת'רין טייט). היכולת לקחת ילד סובל שאיבד את הדרך וממרר לעצמו ולמשפחתו את החיים עם אלימות מילולית ופיזית, סמים והתסכויות עם החוק, ועם המון עקביות ואמונה לעזור לו למצוא את עצמו מחדש היא אחד הדברים המופלאים ביותר בעיניי. פעם, מזמן, זה היה חלק מעיסוקיי. אני מאד רוצה שזה יהיה ככה שוב.
2. היפה והחנון - הרבה פחות מרגש ממפרוע לרגוע, אבל עדיין, עושה את העבודה. הרעיון של אשטון קוצ'ר היה לבצע ניסוי חברתי, כלומר אמנם ריאליטי, אבל עם אג'נדה. תענוג לראות את זה קורה: התכנית מצליחה להביא אנשים מחוסר תקשורת וסטיגמות למצב של גילוי האדם מאחורי הסטיגמה ולתקשורת אמיתית ויפה בין אנשים שלומדים המון מהשני, גם על עצמם. אני מאד מחבבת את גאל, שגם הכי יפה בעיניי, את שחר, ואת נמרוד (אם הוא חנון, אז כנראה שגם אני). מי אמר שריאליטי חייב להיות חלול?
3. הביקור השני שלי בספריית רמת גן היה נעים ביותר ותיקן את הרושם הראשוני. יש לי כרטיס קורא, יש ברקוד ולא רק חותמת של פעם, והיה שם את הספר החדש יחסית גלנקיל. דווקא בודהה מהפרברים של חניף קוריישי עשה לי את זה יותר.
4. סניף סופרפארם ברחוב ביאליק 10 ברמת גן מתנהל כמו חלום. בכניסה נשאלתי אם אני צריכה את בית המרקחת, ולאחר שהשבתי בחיוב נתנו לי מספר. בתור לבית המרקחת יש כסאות לממתינים וארבע עמדות (בלי נדר) מאוישות, מה שאומר שישבתי על הכסאות פחות מדקה. בדרך מהכניסה לבית המרקחת ראיתי כמה וכמה עובדים, וכל הסיפור לא לקח יותר מחמש דקות. סחתיין.
5. גיליתי שחיוך, מבט ופתיחות מצליחים לפתור הרבה מהבעיות שלי עם העולם ועם עצמי. זה לא היה שיעור קל למי שהתרגלה לרוקן את פניה מכל הבעה, שהתקשתה להחזיק קשר עין עם כל יצור חי מעל גיל 15, ושלבשה שריון קשקשים על גבי שכפ"צ על גבי רעלה, אבל אני ממש שמחה שהצלחתי ללמוד אותו, גם אם בדרך הייתי צריכה לזחול בינות לגדרות תיל בגשם כבד כשמפלצות נוהמות בחשיכה סביב. וכמו תמיד, דווקא כשהכי קשה לי, אני מגלה שיש לא מעט אנשים שאוהבים אותי (אולי פעם גם אני אהיה אחת מהם), שתומכים בי ושעוזרים לי מכל הלב. תודה רבה, אנשים יקרים ואהובים.
6. יוגה. אצלנו בדירה, פעם שבוע, ולפעמים גם פעם נוספת במקום אחר. כמו הסעיף הקודם, רק בלי הייסורים.