נוסטלגיה
הדברים לא נגמרים ביאללה ביי, כן, זה לא בדיוק ככה עם המוח האנושי.
כמעט אחת עשרה שנה חולפות לי בראש בהבזקים קצרים, אני מחייכת יותר מאשר זועפת. אני נזכרת בפעמים שהלכנו יחד למימדיון - היינו אולי בנות 14 או 15 בפעם הראשונה, ועלינו למגלשות המים פעם אחרי פעם, מטפסות בכל פעם על מדרגה אחת יותר מהשניה ואומרות "אני יותר גבוהה". והבחור הזה שראינו שם, שהיה לו גוף משולש מדהים, וחיברנו את המילים "משולשים, מכל מיני גדלים" למוזיקה של "פרפר נחמד". ולפני שנה בערך, כשהלכנו להופעה של עברי לידר במימדיון והיתה חוויה לא מהעולם הזה, ונהנינו ורקדנו עם המוזיקה, ובאמצע "זכיתי לאהוב" עברי הפסיק לשיר כי מישהו זייף נורא בקהל, והוא התחיל שוב.
או כשהיינו בכיתה י"א, והיא הבריזה משיעור פיזיקה כדי שנלך לקניון, וירד גשם זלעפות, והלכנו ברגל (דבר שלא עשינו ביחד מאז שהיא קיבלה רשיון) וכשחזרנו ראינו את המורה שלה לפיזיקה אז עשינו עיקוף מסביב לבוק, וראיתי את הלנה ורציתי לעבור את הכביש להגיד לה שלום, והאוטובוס לה בדיוק הגיע ואני נתקעתי באמצע אי התנועה, והמכוניות שעברו שם התיזו עלי כמות כזאת ענקית של מים ששתינו התפוצצנו מצחוק במשך עשר דקות רצוף.
הינו נעצרות בצומת גאולים - ההסתדרות, מחבקות אחת את השניה מסביב לכתפיים, מתחילות לרקוד את ה"קאן-קאן" ושרות "מק-מק-מק רויאל, מחכה לי במקדונלד'ס". מה היה אכפת לנו מי ראה.
הטיול שלנו לאיטליה.
הטיול שלנו לקיסריה, שישבנו בבית הקפה על החוף והצטלמנו עם המצלמה הדיגיטלית של אחיה, והשירות היה מזוויע.
הימים שהיו לנו אימוני כדורעף או חוג משפטים, והייתי באה אליה אחרי הלימודים כי הבית שלי היה רחוק יותר, והייתי אוכלת המבורגר מבורגר ראנץ' שיש מתחת לבית שלה.
היום ההוא שישבנו אצלה בחדר וזרקנו מחברות אחת על השניה, או הפעמים שישנתי אצלה ושיחקנו במשחק הדמוי מונופול הישן שהיה לה עד אמצע הלילה.
המון המון ריבים - כשצחקתי עליה בשיעור כימיה על משהו שהיא אמרה, והיא לא הסכימה לדבר איתי עד שהתנצלתי, הריב שלנו על איל כשהיא אמרה שאני לא בוגרת, (בעצם, היא קראה לי לא בוגרת כמה וכמה פעמים), הריב שהיה לנו כשהעותק שלי של הארי פוטר החמישי היה אצלה, ולקח לי שנים עד שהיא החזירה לי אותו, היא קראה לי אנוכית, אני אמרתי לה לצאת לי מהחיים, צחקנו, ההורים שלה איימו להוציא אותה מבית הספר, היא בכתה, שיחקנו במחשב, נהגתי לה באוטו, רקדנו בחתונות של האחים שלה ואחותי שלי, שתינו אלכוהול, אכלנו פיצה, כתבנו כרטיסי ברכה אחת לשניה, קנינו בגדים...
כמה שהפוסט הזה יהיה ארוך, הוא לא ימצה אפילו חלק מהדברים שקרו לנו.
אלו רק מחשבות, זה הכל.
כמעט אחת עשרה שנה חולפות לי בראש בהבזקים קצרים, אני מחייכת יותר מאשר זועפת. אני נזכרת בפעמים שהלכנו יחד למימדיון - היינו אולי בנות 14 או 15 בפעם הראשונה, ועלינו למגלשות המים פעם אחרי פעם, מטפסות בכל פעם על מדרגה אחת יותר מהשניה ואומרות "אני יותר גבוהה". והבחור הזה שראינו שם, שהיה לו גוף משולש מדהים, וחיברנו את המילים "משולשים, מכל מיני גדלים" למוזיקה של "פרפר נחמד". ולפני שנה בערך, כשהלכנו להופעה של עברי לידר במימדיון והיתה חוויה לא מהעולם הזה, ונהנינו ורקדנו עם המוזיקה, ובאמצע "זכיתי לאהוב" עברי הפסיק לשיר כי מישהו זייף נורא בקהל, והוא התחיל שוב.
או כשהיינו בכיתה י"א, והיא הבריזה משיעור פיזיקה כדי שנלך לקניון, וירד גשם זלעפות, והלכנו ברגל (דבר שלא עשינו ביחד מאז שהיא קיבלה רשיון) וכשחזרנו ראינו את המורה שלה לפיזיקה אז עשינו עיקוף מסביב לבוק, וראיתי את הלנה ורציתי לעבור את הכביש להגיד לה שלום, והאוטובוס לה בדיוק הגיע ואני נתקעתי באמצע אי התנועה, והמכוניות שעברו שם התיזו עלי כמות כזאת ענקית של מים ששתינו התפוצצנו מצחוק במשך עשר דקות רצוף.
הינו נעצרות בצומת גאולים - ההסתדרות, מחבקות אחת את השניה מסביב לכתפיים, מתחילות לרקוד את ה"קאן-קאן" ושרות "מק-מק-מק רויאל, מחכה לי במקדונלד'ס". מה היה אכפת לנו מי ראה.
הטיול שלנו לאיטליה.
הטיול שלנו לקיסריה, שישבנו בבית הקפה על החוף והצטלמנו עם המצלמה הדיגיטלית של אחיה, והשירות היה מזוויע.
הימים שהיו לנו אימוני כדורעף או חוג משפטים, והייתי באה אליה אחרי הלימודים כי הבית שלי היה רחוק יותר, והייתי אוכלת המבורגר מבורגר ראנץ' שיש מתחת לבית שלה.
היום ההוא שישבנו אצלה בחדר וזרקנו מחברות אחת על השניה, או הפעמים שישנתי אצלה ושיחקנו במשחק הדמוי מונופול הישן שהיה לה עד אמצע הלילה.
המון המון ריבים - כשצחקתי עליה בשיעור כימיה על משהו שהיא אמרה, והיא לא הסכימה לדבר איתי עד שהתנצלתי, הריב שלנו על איל כשהיא אמרה שאני לא בוגרת, (בעצם, היא קראה לי לא בוגרת כמה וכמה פעמים), הריב שהיה לנו כשהעותק שלי של הארי פוטר החמישי היה אצלה, ולקח לי שנים עד שהיא החזירה לי אותו, היא קראה לי אנוכית, אני אמרתי לה לצאת לי מהחיים, צחקנו, ההורים שלה איימו להוציא אותה מבית הספר, היא בכתה, שיחקנו במחשב, נהגתי לה באוטו, רקדנו בחתונות של האחים שלה ואחותי שלי, שתינו אלכוהול, אכלנו פיצה, כתבנו כרטיסי ברכה אחת לשניה, קנינו בגדים...
כמה שהפוסט הזה יהיה ארוך, הוא לא ימצה אפילו חלק מהדברים שקרו לנו.
אלו רק מחשבות, זה הכל.