המסיבאפי ואני
יש לי איפשהו בירכתי המוח פתיל סיכום-יומן-מסע ארוך של פנטסי.קון, וגם רשימת תודות. במהלך הסופשבוע בטח אתיישב לכתוב אותם. כרגע יש לי טור להגיש עוד שעתיים, ומשהו קטן לפרוק מהלב. החלטתי, לראשונה מאז שהקמנו את המסיבאפי, לא ללכת היום. הסיבות מגוונות, בין השאר בגלל שההפקה לא מרשימה אותי, בגלל שההתנהלות נראית לי מכעיסה (רק לפני שבועיים החליטו שבסדר, מתנדבים נכנסים בחינם עוד שנה, אבל זה נראה מאוד רע מבחינה ציבורית), בגלל שבפעם שעברה לא מאוד נהניתי (לא בגלל שהייתי בסגל המארגן - אני תמיד, מלבד השנה, בסגל המארגן, ותמיד נהנית), בגלל שהפעילויות הן תמיד אותן פעילויות, השירים אותם שירים וההקרנות אותן הקרנות, בגלל שהידידה שלי קרן חשה נעלבת מהיחס וגם אני, ובגלל שכל שנה באים פחות אנשים והמסיבאפי כבר נראית יותר כמו משהו שסוחב את עצמו מאשר כמו האירוע הכיפי והחדשני הזה. נראה לי שרק ידכא אותי לבוא. מה שעוד ידכא אותי הוא לשלם כסף לארגון שלא רק תרמתי לו שנה תמימה מחיי בה לא עשיתי כמעט שום דבר אחר, אלא שהשלכתי עליו במהלך השנים מאות (ואולי אלפי) שעות כוללות של עבודה, זמן, משאבים, עצבים, תסכולים, השקעה, וגם כסף.
30 ש"ח זה מחיר לא יקר עבור מסיבאפי. זה חלק מהקסם שלה, אני מניחה. היא זולה. פחות מסרט. הכסף הוא כלום. אבל על מה אני משלמת, בעצם? אני מחפשת תשובה ולא מוצאת. לא מבינה בעצם למה היה חשוב לי ללכת כל הזמן הזה. עוד הקרנות? עוד שירים? עוד אנשים מחופשים עונים לשאלות טיפשיות, ואלכוהול יקר, וסיכות חדשות שאני כבר שנתיים לא קונה?
אז נכון, באים למסיבאפי בשביל האנשים. אבל אני נפגשת ממילא עם אלו שאני באמת רוצה לפגוש, בלי להרגיש קצת כאילו אני מתבזה מעצם כך שאני, מהמקימים של הארגון הזה, חברת הנהלה תמידית עד שנת 2006, יו"ר לשעבר, מנהלת מסיבאפי לשעבר, ובאופן כללי אדם שנתן את חייו לשגרירות סאנידייל בישראל, צריך לשלם כסף על המסיבאפי (כן, שאלתי).
אני אובר-דרמטית לפעמים, וכשאני נוקטת בצעדים שקשורים לכבוד עצמי וגאווה לעיתים אני לפעמים מתחרטת מאוחר יותר. אבל הפעם ההחלטה היתה כל כך קלה ומשתמעת. שאלתי אם יש לי כניסה בחינם, ענו לי לא. שאלתי שוב כדי לוודא, שוב ענו לי לא. החלטתי בקלילות לא ללכת.
אני מרגישה די טוב עם זה. אני וידידתי קרן, שאמנם מקבלת כניסה חינם מעצם השתתפותה בהפקה, אבל גם נאמר לה שבגלל שהיא "צוות הפקה זוטר" היא תצטרך לקנות את ההפקה ב-10 ש"ח במקום לקבל אותה חינם, הולכות לראות הלילה את הסרט הסימפסוני המגניב, ואז לשתות קפה, ולדבר על דירות בתל אביב, ועל חיפושי עבודה, ועל כתיבה ולימודים ודברים אחרים. ואני לא ארגיש שמשהו חסר לי הלילה. אולי ההוכחה שאני באמת באפיסטית לשעבר התגנבה אליי מעבר לפינה בלי שאשים לב. אולי התבגרתי.
_______________________________
עדכון: טוב, דנה טוענת שברור שאני נכנסת חינם. אז אהבה רבה לדנה, ונשיקות, ויש מצב שאקפוץ בסביבות שתיים-עשרה - אחת.