והרי דיעה שמן הסתם לא ציפיתם לשמוע ממני - הפיטורים של גבי אביטל, המדען הראשי של משרד החינוך, כנראה אינם מוצדקים. גרוע מכך, הם גם כנראה אינם צודקים
( Read more... )
מיד אחרי הפיטורין שמעתי אותו מתראיין אצל רזי ברקאי בגל"צ, ולא היה שום דבר "מחויך" בדבריו. הוא תקף סופרים (גרוסמן, יהושע ועוז) רק כי הם לא ציוניים לדעתו (הווה אומר לא ציוניים מהסוג שלו), חזר שוב על הטענה שתורת האבולוציה שגויה, כשהנימוק היחיד שלו לעניין היה דתי, ובערך אז הגעתי ליעדי וסגרתי את הרדיו באוטו, כך שאני לא יודע מה עוד.
עכשיו, כבן-אדם פרטי הוא רשאי להחזיק בדעות הללו, גם אם בעיניי הן מגוחכות. כמדען ראשי של משרד החינוך זה כבר הרבה יותר בעייתי, מה גם שבתוקף תפקידו אכן יש לו סמכויות והשפעה, גם אם לא על תוכנית הלימודים עצמה. מדען ראשי שלא מקבל את עקרונות החשיבה המדעית אינו ראוי להתמנות לתפקיד הזה. גבי אביטל הרבה להתראיין בלי אישור, וזו אחת הסיבות לכעס עליו, לפחות מצד השר והממונים. ובלי שום קשר לזה, לפי מה שהבנתי מהראיון ההוא, הפיטורין לא היו ישירות בגלל עמדותיו, אלא כי הוא אמר את הדברים הללו בניגוד לעמדות המשרד והשר הממונה עליו, ובניגוד להוראה מפורשת. יתר על כן, על פי החוק במדינת ישראל (חוק גרוע ולא דדמוקרטי בעיניי, אבל עדיין החוק), עובד ציבור מלכתחילה אינו רשאי להתראיין לתקשורת בענייני המשרד שבו הוא עובד אם לא הוסמך לכך, למשל על
( ... )
אבל למה ה"גם"? אני דיברתי על חוק קיים מאוד ונאכף מאוד (סעיף 117 לחוק העונשין), שהוא אכן ההפך הגמור של חופש הביטוי, אבל בו מדינת ישראל דווקא מכירה רשמית ואביטל אכן עבר עליו לפחות פעמיים. ולמיטב ידיעתי גם תקנון שירות המדינה אומר בערך אותו דבר.
אה, ועוד משהו מהכיוון הטכנוקרטי: אביטל היה עדיין בתוך תקופת הניסיון שלו, ופוטר כיוון לא ממש הוכיח את עצמו בתפקיד.
יכול להיות שהוא לא הוכיח עצמו בתפקיד. בהחלט יכול להיות שמעסיקיו מעדיפים (אולי בצדק) להיות דיסקרטיים, ולא לספר לנו כמה הוא מחורבן. אבל בחסרון המידע הזה, ועל סמך המידע שכן זמין, הסיפור נראה כפיטורין על סמך דעות אישיות. וזה קקי.
אני חושב שהנקודה הזו עדינה מעט יותר מאיך שאתה מציג אותה. חסרה אצלך ההתייחסות להיותו של אביטל עובד מדינה שהתבטא בצורה הפוגעת באינטרסים הציבוריים של המשרד המעסיק אותו, בלי קשר לתפקידו הספציפי. זה, באופן עקבי למדי, תחום בו חופש הביטוי מוגבל.
הדבר נכון לכל עובד זוטר ואפילו לעובדים במגזר הפרטי. אף אחד לא ימנע ממני לומר בריאיון לעיתון כמה דברים איומים שארצה על חברת ההייטק שאני מועסק בה, אבל אני לא חושב שיהיה מפתיע - או שגוי - אם הדבר יוביל לפיטוריי.
אז נשאלת השאלה: האם אתה כופר בטענה שההתבטאויות של אביטל הסבו נזק ממשי לאינטרסים של משרד החינוך, או שאתה כופר בטענה שחופש הביטוי צריך להיות מוגבל במקרים האלה, בהם הנזק ברור? או בשניהם? או שישנה אפשרות שלישית שאני לא מבחין בה?
מיד אחרי הפיטורין שמעתי אותו מתראיין אצל רזי ברקאי בגל"צ, ולא היה שום דבר "מחויך" בדבריו. הוא תקף סופרים (גרוסמן, יהושע ועוז) רק כי הם לא ציוניים לדעתו (הווה אומר לא ציוניים מהסוג שלו), חזר שוב על הטענה שתורת האבולוציה שגויה, כשהנימוק היחיד שלו לעניין היה דתי, ובערך אז הגעתי ליעדי וסגרתי את הרדיו באוטו, כך שאני לא יודע מה עוד.
עכשיו, כבן-אדם פרטי הוא רשאי להחזיק בדעות הללו, גם אם בעיניי הן מגוחכות. כמדען ראשי של משרד החינוך זה כבר הרבה יותר בעייתי, מה גם שבתוקף תפקידו אכן יש לו סמכויות והשפעה, גם אם לא על תוכנית הלימודים עצמה. מדען ראשי שלא מקבל את עקרונות החשיבה המדעית אינו ראוי להתמנות לתפקיד הזה. גבי אביטל הרבה להתראיין בלי אישור, וזו אחת הסיבות לכעס עליו, לפחות מצד השר והממונים.
ובלי שום קשר לזה, לפי מה שהבנתי מהראיון ההוא, הפיטורין לא היו ישירות בגלל עמדותיו, אלא כי הוא אמר את הדברים הללו בניגוד לעמדות המשרד והשר הממונה עליו, ובניגוד להוראה מפורשת. יתר על כן, על פי החוק במדינת ישראל (חוק גרוע ולא דדמוקרטי בעיניי, אבל עדיין החוק), עובד ציבור מלכתחילה אינו רשאי להתראיין לתקשורת בענייני המשרד שבו הוא עובד אם לא הוסמך לכך, למשל על ( ... )
Reply
Reply
אבל למה ה"גם"? אני דיברתי על חוק קיים מאוד ונאכף מאוד (סעיף 117 לחוק העונשין), שהוא אכן ההפך הגמור של חופש הביטוי, אבל בו מדינת ישראל דווקא מכירה רשמית ואביטל אכן עבר עליו לפחות פעמיים. ולמיטב ידיעתי גם תקנון שירות המדינה אומר בערך אותו דבר.
אה, ועוד משהו מהכיוון הטכנוקרטי: אביטל היה עדיין בתוך תקופת הניסיון שלו, ופוטר כיוון לא ממש הוכיח את עצמו בתפקיד.
Reply
Reply
אני חושב שהנקודה הזו עדינה מעט יותר מאיך שאתה מציג אותה. חסרה אצלך ההתייחסות להיותו של אביטל עובד מדינה שהתבטא בצורה הפוגעת באינטרסים הציבוריים של המשרד המעסיק אותו, בלי קשר לתפקידו הספציפי. זה, באופן עקבי למדי, תחום בו חופש הביטוי מוגבל.
הדבר נכון לכל עובד זוטר ואפילו לעובדים במגזר הפרטי. אף אחד לא ימנע ממני לומר בריאיון לעיתון כמה דברים איומים שארצה על חברת ההייטק שאני מועסק בה, אבל אני לא חושב שיהיה מפתיע - או שגוי - אם הדבר יוביל לפיטוריי.
אז נשאלת השאלה: האם אתה כופר בטענה שההתבטאויות של אביטל הסבו נזק ממשי לאינטרסים של משרד החינוך, או שאתה כופר בטענה שחופש הביטוי צריך להיות מוגבל במקרים האלה, בהם הנזק ברור? או בשניהם? או שישנה אפשרות שלישית שאני לא מבחין בה?
Reply
Leave a comment