(no subject)
אז, עוד חודש ככה עד ששנת הלימודים מתחילה, המון חגים וקבלת מפתחות לדירה באמצע. היה לי פרוייקט אחד בחופש הזה - רישיון נהיגה. עדיף מאוחר מאשר לעולם לא וכל אלו.
ואז היה טסט פנימי, שגם הלך גרוע נורא וגם גרם לי להבין משהו - אני לא מתמודדת עם לחץ. כלומר, אני לא ממש יודעת איך. הוא מפתיע אותי, קם לעיתים נדירות בצורתו האינטנסיבית, ואז אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי. הטסט הפנימי היה נוראי, קומפלט עם בוחן מרושע שנזף בי על כל צעד (מה שכמובן הלחיץ אותי יותר) וסיכום אכזרי במיוחד של "את נוהגת גרוע". עכשיו, זה מוזר שאני נוהגת גרוע, כי עד אותו הרגע נהגתי סבבה לגמרי. באמת. ההיגיון אומר שלא היו מגישים אותי לטסט מלכתחילה אם לא היה לי איזה סיכוי אובייקטיבי לעבור אותו. אבל ברגע שהבוחן נכנס לרכב, כל הביטחון שהיה לי הלך לו.
אני לא ממש יודעת מה לעשות. איכשהו אני מצפה שבימים הקרובים הלחץ פשוט יעבור לאותה מסה קריטית שממנה כבר אין דרך חזרה, אותה תחושת "fuck it" שבאה איתו תשתלט, ואני אשכרה אוכל לנהוג כמו בן אדם. אני מנסה לעודד את עצמי בכך שהמון נהגים איומים עברו מתישהו טסט, ושתמיד יש טסט על אוטומט. אבל כעיקרון אני בעיקר לחוצה, ומטרידה אותי העובדה ששום דבר שאני מכירה לא עוזר לי להתמודד עם זה.