הזמן - לפני כשבוע. המקום - ירושלים, קו 27. קו 27, למי שאינו בקיא, אינו קו אפרטהייד, עדין. הוא נוסע מהתחנה המרכזית, דרך קריית היובל ומשם להדסה עין-כרם, ולכן רלוונטי לענייני
( Read more... )
יש את קו 67, שאני לוקחת כדי להגיע להר חוצבים, דרך שכונות חרדיות. מרבית העולים עליו הם חרדים.
לא יודעת אם הוא אמור להיות נפרד או לא, אני לרוב הבחורה\אישה היחידה שיושבת מקדימה. ואני עושה את זה מתוך כוונה מודעת. אבל אם יש מקום פנוי בתוך רביעיה של ספסלים (שניים פונים הפוך) אני לא אשב שם (בהנחה שישובים שם שלושה גברים חרדים, ויש מקום אחד.). בעיקר כי אני מרגישה שאז הם יצטרכו לקום, ולהקים שלושה אנשים זה הרבה יותר לא נחמד מאשר (פוטנציאלית) להקים אדם אחד. במיוחד שחלקם מבוגרים מספיק כדי שבכל מקרה הייתי קמה כדי לפנות להם מקום.
זה לא הגיוני *לי* שהם נפגעים מזה שאישה יושבת לידם. ברור לי גם שהם בכל זאת נפגעים מזה, וכאן נכנס הקו העדין בין כמה אני נפגעת וכמה הם נפגעים.
אני לא חושבת שלי היה מפריע לשבת שם - אולי לא הייתי מתיישבת דווקא שם, אבל אם זה היה המקום האחרון באוטובוס אז כן, בהחלט. זה לא קשור לנחמד או לא נחמד, וזה לא קשור לכמויות. אם מישהו בוחר בדרך חיים מסויימת, הוא אמור להתמודד אתה, לא אני. אם התחביבים הפרוורטיים שלו מונעים ממנו לשבת לידי, לא אכפת לי שיעמוד. נראה לי שהתעקשות על ערכים כמו מניעת דחיקה של חצי מהאוכלוסיה אל מחוץ למרחב הציבורי חשובה יותר מנחמדות.
במקרה העקרוני של קו 67, בדרך כלל יש עוד מקום מאחורה. וזה נכון שזה מעצבן שהגברים מתעקשים לא לשבת שם, אבל אם יש מקום רק מאחורה אז למה לא לשבת מאחורה? באוטובוסים רגילים אני הולכת אחורה מיידית כי תמיד יש שם יותר מקום.
אני לא בטוחה שאני מבינה את ההיגיון הזה. הסיבה של השלושה לקום היא אותה סיבה של האחד - אם הפעולה הזו מגונה, מה זה משנה אם עושים אותה אדם אחד, שלושה, או אלף? אם הטעם הוא לא טעם שראוי להתחשב בו, אין לו השפעה אמיתית על העלות והתועלת - הוא לא נספר. (באופן אישי שאינו קשור לטומאה, אלא אם זה המקום האחרון באוטובוס, לא הייתי יושבת ליד שלושה גברים בחלק הזה, בלי קשר לשאלה אם הם חרדים או חילונים - זה יהיה לי לא נעים.)
Comments 4
יש את קו 67, שאני לוקחת כדי להגיע להר חוצבים, דרך שכונות חרדיות. מרבית העולים עליו הם חרדים.
לא יודעת אם הוא אמור להיות נפרד או לא, אני לרוב הבחורה\אישה היחידה שיושבת מקדימה. ואני עושה את זה מתוך כוונה מודעת.
אבל אם יש מקום פנוי בתוך רביעיה של ספסלים (שניים פונים הפוך) אני לא אשב שם (בהנחה שישובים שם שלושה גברים חרדים, ויש מקום אחד.). בעיקר כי אני מרגישה שאז הם יצטרכו לקום, ולהקים שלושה אנשים זה הרבה יותר לא נחמד מאשר (פוטנציאלית) להקים אדם אחד. במיוחד שחלקם מבוגרים מספיק כדי שבכל מקרה הייתי קמה כדי לפנות להם מקום.
זה לא הגיוני *לי* שהם נפגעים מזה שאישה יושבת לידם. ברור לי גם שהם בכל זאת נפגעים מזה, וכאן נכנס הקו העדין בין כמה אני נפגעת וכמה הם נפגעים.
Reply
אני לא חושבת שלי היה מפריע לשבת שם - אולי לא הייתי מתיישבת דווקא שם, אבל אם זה היה המקום האחרון באוטובוס אז כן, בהחלט. זה לא קשור לנחמד או לא נחמד, וזה לא קשור לכמויות. אם מישהו בוחר בדרך חיים מסויימת, הוא אמור להתמודד אתה, לא אני. אם התחביבים הפרוורטיים שלו מונעים ממנו לשבת לידי, לא אכפת לי שיעמוד. נראה לי שהתעקשות על ערכים כמו מניעת דחיקה של חצי מהאוכלוסיה אל מחוץ למרחב הציבורי חשובה יותר מנחמדות.
Reply
במקרה העקרוני של קו 67, בדרך כלל יש עוד מקום מאחורה. וזה נכון שזה מעצבן שהגברים מתעקשים לא לשבת שם, אבל אם יש מקום רק מאחורה אז למה לא לשבת מאחורה? באוטובוסים רגילים אני הולכת אחורה מיידית כי תמיד יש שם יותר מקום.
Reply
אני לא בטוחה שאני מבינה את ההיגיון הזה. הסיבה של השלושה לקום היא אותה סיבה של האחד - אם הפעולה הזו מגונה, מה זה משנה אם עושים אותה אדם אחד, שלושה, או אלף? אם הטעם הוא לא טעם שראוי להתחשב בו, אין לו השפעה אמיתית על העלות והתועלת - הוא לא נספר.
(באופן אישי שאינו קשור לטומאה, אלא אם זה המקום האחרון באוטובוס, לא הייתי יושבת ליד שלושה גברים בחלק הזה, בלי קשר לשאלה אם הם חרדים או חילונים - זה יהיה לי לא נעים.)
Reply
Leave a comment