רונה קינן - אלבום ההופעה
אני מניחה שהעובדה שזה מפריע לי קשורה בעיקר להיותי ניטפיקרית מעצבנת, אבל שמישהו יספר בבקשה לעלמה קינן ש"כשסנונית בישרה את בוא האביב" זה סוף פברואר כזה. הראשון במאי, שלא לדבר על השני בו, הם "כשהסנונית הלכה להתחבא מתחת למזגן מאיימת השמש הקיצית הקופחת".
אבל זה לא רק הטעות העובדתית. פשוט עוד הוכחה לכך שהיא סתם כותבת מילים בשביל להתאים לחרוז (ולא שאביב-תל אביב זה חרוז מבריק נורא, או בכלל). וזה שיר, והוא קצר, ולא אמורות בו מילים שהן סתם. אצל מישהי שזוכה למגוון תארים על עומק ואיכות זה צורם במיוחד.
וגם - אנשים שחורזים כאב - להתאהב - לב צריך להוציא להורג בפומבי בעוון בנאליות חולנית.
זה מצחיק שאני מרגישה צורך לאהוב אותה. אבל בכל זאת - בחורה (ועוד אחת ממש יפה), כותבת, עם גיטרה, דברים שבדרך כלל מעידים על מוסיקה שאני אוהבת. או כזו שהייתי רוצה לעשות לו הייתי יודעת איך. או פשוט המשהו שחסר לי במוזיקה העברית. בכל אופן, לא יוצא.
ולפעמים אני סתם שופטת לא בצדק. כשהורדתי את האלבום (כאן, חוקי וחינם, למשך עוד שבוע או משהו כזה), התברר ששמות הקבצים באנגלית. אני לא יודעת אם זה קשור לעולם אסוציאציות משונה או לשעה המוקדמת שבה שמעתי את השיר לראשונה, אבל את hakol shekore li פירשתי בתור "הכל שקורה לי". איכס, איזו עילגות, מה כבר היה רע ב"כל מה שקורה לי"? זה אפילו מתאים למשקל שם. היוצרים של היום וגו'.
התברר שזה "הקול שקורא לי". וזה אפילו שיר מוצלח.