אני יודע שכבר הבאתי את הציטוט הזה במדויק בעבר, אבל לא אכפת לי.
"מומו הקשיבה כך, שאובדי עצות או הססנים ידעו לפתע בדיוק נמרץ מה רצונם. בישנים וחישנים מצאו בלבם הרגשת חרות ואמץ. אמללים ומדכדכי נפש מצאו בטחון ושמחה. ואם היה מישהו סבור שכל חייו החמצו ואין להם שום טעם ותכלית, והוא עצמו רק אחד בין מיליונים, אחד כזה שאינו מעלה ואינו מוריד, ואפשר על נקלה להחליפו באחר כמו שמחליפים קדרה שבורה - והלך האיש וספר כל זאת למומו הקטנה, כי אז, בעודנו מדבר, נתחור לו בארח-פלא שכל מחשבתו זו בטעות יסודה, שהוא, כמות שהוא, קים בין הני האדם אך פעם אחת, ואין מי שישוה לו בדיוק, ושעל-כן הוא חשוב לעולם בדרכו המיחדת.
כך ידעה מומו להקשיב!
כשחיפשתי את הפוסט הזה מלפני שנה כמעט יצא לי לקרוא כמה פוסטים שלי. חלקם די הצחיקו אותי. התחלתי להוסיף אותם ל"
memories" שלי.. יום אחד אני אעבור על הכל...