שרית
זוכרים את שרית? זאת ממשרד המלאכים הנופלים? יופי. הנה ההמשך.
הראיון נקבע בשעת אחר הצהריים. המיקום, כיאה למושבו של השטן, רח' אלנבי פינת רוטשילד (פחות או יותר).
צלצלתי בפעמון הכניסה ולחשתי למיקרופון את הסיסמא הסודית ("באתי לפגוש את שרית". הם באמת צריכים לעבוד על הסיסמאות הסודיות שלהם)
דלת עץ כפולה נפתחה, למבואה רחבה, וגרם מדרגות (קטן) הוביל אל... צומת T עם מסדרון צר מצד ימין, מסדרון צר מצד שמאל ומעלית מקדימה. מצד שמאל ישב בחור במבט משועמם. אחרי כמה דקות הוא הוביל אותי במסדרון הצר לחדרה הצר של שרית.
"ברוך הבא" שרית חייכה. היא המשיכה לחייך בזמן שהיא מספרת על הנשמות התועות שהיא אספה במשך השנים האחרונות, ואשר לכודות עכשיו במשרדי ומרתפי החברה. החיוך לא עזב את שפתיה כשהיא מסבירה איך מפתים נשמות נוספות עם מילים כמו "ביטוח מנהלים" ו"רכב צמוד", והחיוך אפילו התרחב כשהיא מתארת את המתקנים הוירטואלים שעוזרים לה ולאדון שלה לאסוף מאות אלפי, אם לא מיליוני נשמות מסכנות ברחבי הרשת, שכל מה שהן רצו לראות זה כמה שדיים חשופים.
בחיי, חשבתי שנפטרתי מהצרצר הזה. הייתי בטוח שהוא נעלם ושאני לא אראה אותו שוב, אבל תוך כדי תיאוריה של שרית הרגשתי אותו מטפס עד שהתיישב על כתפי הימנית והתחיל למשוך לי שערות באוזן.
כמעט שעתיים וחצי נמשך המפגש שלי עם שרית ועוזריה הנאמנים. שעתיים וחצי בהן עמדתי חזק בפני הפיתויים שזרקו לרגלי. שעתיים וחצי. אבל ביננו, אני לא חושב שהם היו מוכנים להציע סכום מספיק גבוה כדי שאני אסכים לסחוב את הצרצר הזה על הכתף כל הזמן. ניסיתי להסביר להם את זה. הם אמרו שהם לא שמעו על חיות כאלה.