טיעון מנצח
אייטם קטן מתוך Time Out תל אביב:
(מקוצר במקצת. עם הכתבת הסליחה.)
העירייה נגד טובהל'ס. הנדון: שטראוס.
הגבול בין אמנות למסחר הטשטש כבר מזמן, ועכשיו הוא מבלבל מאוד גם את עיריית תל אביב... הפעם מדובר בנעמה חסין, בעלת המותג טובהל'ס, שחיפשה דרך מקורית לציין את מכירות סוף הקיץ. חסין בקשה ממעצב חלונות הראווה שלה לעצב חלון שמשדר קיץ זול.... לבסוף החליט לתלות שלט של קיוסק... תגובת עיריית תל אביב לא אחרה... פקח שלח שני דוחות, כל אחד על סך 2566.99 ש"ח....
"בסך הכל ניסינו להיות יצירתיים" היא (נעמה חסין) מצרה. "העירייה טוענת שאני משתמשת בשלט בשביל לקדם את המוצר, אבל לצערי אני לא מוכרת ארטיקים בחנות, ועוד יותר לצערי אין לי מניות בשטראוס. אז מה אני מקדמת? אפילו אין את השם שלי על השלט. זה מגוחך, מדובר פה באמנות, לא היה פה שום דבר מסחרי. זה כמו שיבקשו ממי שתולה את היצירה עם פחית המרק של אנדי וורהול לשלם על זה. וחוץ מזה אני בכלל בדיאטה ולא אוכלת גלידות"
זה מזכיר לי סטריפ מתוך ספרם של דודו גבע וקובי ניב "בנו של מגוחך", בו יוסף (הפקיד ממחלקת המים בעירייה) עושה חשבון נפש, ובחלומו הוא עומד מול בית דין של מעלה. הקטגור שולף הוכחה מן השרוול: "וחוץ מזה בתאריך 28.7 דרך הנאשם על זנב של חתול!". הנאשם מגן על עצמו בחירוף נפש: "קודם כל לא דרכתי, שנית זה לא היה בכוונה וחוץ מזה החתול התחיל. ולסיכום אני מבקש את רחמי בית המשפט".