fools!
- highlydubious: I'm not sure I should really pursue writing
- Various people: More! More! give us more!
mwahahaha. They will pay for their foolishness.
I
חדר הבקרה הבריק. מספר גדול של מסכי פלזמה גדולים היו תלויים על הקיר הלבן, חלקם הראו אנשים בשגרת יומם, חלקם הציגו גרפים, שרטוטים ומספרים שהתחלפו בתדירות גבוהה. החדר עצמו היה רחב ובמרכזו עמדו שתי שורות של עמדות בקרה עם צגים מרצדים, מקלדות מצוחצחות וערמות מסודרות של ניירות. בפינתו האחורית של החדר, לא רחוק מדלתות הזכוכית המחוסמת, עמדה במה נמוכה, לא יותר מעשרים ס"מ גובהה, עליה עמדה עמדת בקרה נוספת. צלצול הטלפון בעמדה הקפיץ את אל”מ י’, שהיה עסוק במשחק סוליטר סוער, ידו נשלחה אל השפורפרת וקירבה אותה אל אוזנו. כלום. צליל חיוג בלבד. צלצול נוסף גרם לאל”מ י’ להתיישב ישר ולהביט מסביבו. הצלצול הגיע מהטלפון האדום. הוא הרים במהירות את האפרכסת, כשהוא שוכח לנתק את הקו הראשון, והקשיב. הקול בצידו השני של הקו היה שקט, כמעט שקט מידי, ואל”מ י’ הקשיב בקפדנות. כשהקול סיים לדבר אל”מ י’ הנהנן בראשו, אמר "כן, המפקד" והניח את השפורפרת. עשרות תרחישים אפשריים רצו במחשבותיו. הוא הביט אל החדר. כחמישה עשר אנשים היו בו. חלקם במדים מגוהצים, חלקם בחליפות מחויטות שלא התאימו בדבר למזג האוויר השרבי שבחוץ. אל”מ י’ התרווח קצת בכסאו וסגר את משחק הסוליטר. "הגיע הזמן למשחקים של גדולים" הוא חשב. כמה הקלדות אחר כך, התמונות במסך הפלזמה הגדול שבאמצע התחלפו, והראו כעת תמונות של בחור צעיר. היה לו שיער שחור לא מסודר וזוג משקפיים מוכספים, עמידתו היתה מכופפת במקצת לובש חולצות טריקו פשוטות, והוא נראה כבן 20. חלק מהנוכחים בחדר שמו לב לשינוי וכעת התבוננו בריכוז בתמונות המתחלפות, שנראו כאילו צולמו מרחוק עם עדשה מגדילה. אל”מ י’ לקח נשימה ארוכה, הרים את שפורפרת הטלפון, לחץ על שלושה כפתורים, וקולו הדהד בחדר. "שימו לב אנשים, קיבלנו משימה חדשה. תוכלו למצוא את כל הפרטים על המטרה בעמדותיכם. זוהי משימה מסוג די, כלומר אנו צריכים למצוא דרך לנטרל את המטרה לזמן קצוב בלבד. אסור לנו לחסל אותה או לגרום לה נזק תמידי. מפקדי מחלקות - יש לכל אחד מכם 6 שעות לבוא עם כמה שיותר תוכניות אופרטיביות. קדימה אנשים!". אל”מ י’ הניח את השפורפרת במקום, שחרר אוויר, והפנה את תשומת ליבו למסך שמולו. הוא הקליד מספר נתונים למסוף, ועל הקיר נדלק שעון שהחל סופר לאחור 6 שעות. מנורה כתומה הבהבה לידו. "הלכה לנו השבת" הוא חשב.
שש שעות אחר כך אל”מ י’ נכנס לחדר ישיבות, שהבריק לא פחות מחדר הבקרה. מסביב לשולחן המלבני ישבו ארבעה אנשים שהיו עסוקים כל אחד בערימה של ניירות ששכבה מולו. כשראו אותו, הם התיישרו וחיכו כמה שניות עד שהאל"מ יתיישב במקומו בראש השולחן. הראשון שהתחיל לדבר היה לבוש בחליפה אפורה עם עניבה כחולה. הוא פנה לאל”מ י’ שהסתכל עליו בריכוז. "למה?" הוא שאל.
"אתה יודע שזה בכלל לא רלוונטי, נכון?" ענה י', "יש לנו משימה, אותה אנחנו צריכים לבצע. סיבות והצדקות זה פופטיץ." האיש בחליפה לא ענה, אך פניו הביעו הכל. "אבל אני יודע על מה אתה מדבר. ההוראות הגיעו מגבוה, ואתה מכיר אותם, הם לא מוכנים לענות על שאלות." המשפט האחרון כנראה שכנע את האדם בחליפה, שחזר להביט בניירות שמולו. "רבותי, מה עשיתם עד עכשיו?"
קצין בדרגת סא"ל כחכח בגרונו ודיבר. "יש שני סוגי פעולה אפשריים - החיובי והשלילי. פוטנציאל הניטרול בכל אחד מהסוגים זהה, אבל ההשפעות על המטרה יהיו שונות לחלוטין. אנחנו צריכים לדעת מה רוצים מהמטרה לאחר תקופת הניטרול."
"מה הכוונה?" שאל י'
"אני מנחש שהמטרה לא צריכה לחשוד בתכנון" ענה הסא"ל. י' הנהן. "אם כך אנחנו מתחפשים למזל, לגורל. והמזל יכול להיות רע, והוא יכול להיות טוב."
"איך מזל טוב יכול לנטרל בן אדם לתקופה קצובה?" שאל י'
"נניח שצונחת בחיקך בלונדינית מהממת ואתה מתאהב מעל הראש. אתה באמת תמשיך להתעסק עם השטויות של היום-יום?"
י' הרהר מעט. "אין לנו רצון לשמח את המטרה אלא אם כן אנחנו חייבים. זה לא מה שאנחנו עושים כאן. אתה רוצה לקרוא לזה 'כיוון שלילי', בבקשה. אבל ה'כיוון השלילי' הזה משלם לך את המשכורת."
הסא"ל הזיז ערימה קטנה של ניירות לתחתית הערימה והרים את ראשו שוב. "אם כך, האפשרויות מצטמצמות. נגרום לו שיאבד את החברה העבודה ואת הדירה. יקח לו מינימום ארבעה חודשים להתאושש מכל זה."
י' גיכח. "המטרה שלנו קשוחה בהרבה. אין לה לא עבודה, לא דירה ולא חברה כבר הרבה מאוד שנים. זה כאילו זה לא מפריע לו."
"תאונת דרכים?" הציע האיש עם החליפה "או אסון משפחתי לא גדול במיוחד?"
י' הנהן. "זה כבר נשמע הרבה יותר טוב, אבל בוא ננסה להיות מקוריים הפעם. אנחנו לא רוצים שיעלו עלינו כמו על האפסים האלה מהמוסד. תזכרו, אסור שיראו אותנו או שיתחילו בכלל לחשוד בנו."
קצין נוסף בדרגת סא"ל דיבר. קולו איטי ומחושב. "אם כבר הזכרת את המוסד, יצא לי לעבוד עם חבר'ה שלהם לפני כמה שנים. משימה עמוק בשטח אויב. הם השתמשו במין סיכה ארוכה ודקה במיוחד כדי לדקור את המטרה שלהם דרך הלב. הם טענו שאי אפשר לגלות את זה."
"אתה שוכח שאנחנו לא אמורים לחסל אותו, אלא רק להשבית אותו לתקופה קצרה"
"אף אחד לא אמר שחייבים לדקור אותו בלב".
"אני לא יודע בקשר ללדקור אנשים. יותר מידי גס. יותר מידי ברברי. ומה זאת אומרת 'אי אפשר לגלות את זה?' מתי בפעם האחרונה שמעת על פעולה מוצלחת של האנשים האלה?"
"אפשר להרעיל אותו"
"מלמעלה אמרו שהוא מתחיל להיות חשדן. הרעלה היא לא רעיון טוב."
"יש לנו נשק נסיוני. הוא כרגע פרוש רק בחלקים של הארץ כך שצריך לדעת בדיוק איפה המטרה נמצאת כרגע"
י' שלח את היד למקלדת שהיתה לידו והתרכז. התהליך נמשך לא יותר מדקה. המקרן שעל השולחן התעורר לחיים ותמונת לווין הופיעה. התאריך והשעה היו בתחתית התמונה. 23 ביולי, 6:00 בבוקר. התמונה הלכה וגדלה, כשהיא מתמקדת לאט באזור הצפוני של הארץ, ממש ליד הכינרת. כותרת הבהבה במרכז המפה "מטרה אותרה". הסא"ל חייך. "מי אמר שהמזל לא הולך עם הטובים?"
"על מה חשבת?" שאל י'
"שמעת על ר.נ.ג.ב.?"
"על מה?"
"ר.נ.ג.ב. זה פיתוח בלעדי שלנו. לאף אחד מהסוכנויות האחרות אין את זה. כמעט ובלתי אפשר לגלות את זה, ויש לו אינטליגנציה מלאכותית מהמתקדמות בעולם".
"מה זה בדיוק?"
"ר.נ.ב.ג. הם ראשי תיבות של רובו-נינג'ה ג'ק באואר. חתיכה אחת מהדבר הזה יכולה להציל לך את העולם בפחות מ- 24 שעות"
"ואתה אומר שהר.נ..ב.ג. הזה שלך יוכל להשבית את המטרה?"
"בקלי קלות. רק תן את הפקודה."
אל"מ י' התרווח בכסא. זה היה יותר קל ממה שהוא חשב. "קדימה" הוא אמר "אני רוצה דו'ח התקדמות כל שעה עגולה." הוא קם ויצא מן החדר. האנשים הנוספים הזדרזו לקום על רגליהם גם כן. כש-י' יצא הם צנחו בחזרה לכסאותיהם.
Told you I shouldn't pursue writing.
- Various people: More! More! give us more!
mwahahaha. They will pay for their foolishness.
I
חדר הבקרה הבריק. מספר גדול של מסכי פלזמה גדולים היו תלויים על הקיר הלבן, חלקם הראו אנשים בשגרת יומם, חלקם הציגו גרפים, שרטוטים ומספרים שהתחלפו בתדירות גבוהה. החדר עצמו היה רחב ובמרכזו עמדו שתי שורות של עמדות בקרה עם צגים מרצדים, מקלדות מצוחצחות וערמות מסודרות של ניירות. בפינתו האחורית של החדר, לא רחוק מדלתות הזכוכית המחוסמת, עמדה במה נמוכה, לא יותר מעשרים ס"מ גובהה, עליה עמדה עמדת בקרה נוספת. צלצול הטלפון בעמדה הקפיץ את אל”מ י’, שהיה עסוק במשחק סוליטר סוער, ידו נשלחה אל השפורפרת וקירבה אותה אל אוזנו. כלום. צליל חיוג בלבד. צלצול נוסף גרם לאל”מ י’ להתיישב ישר ולהביט מסביבו. הצלצול הגיע מהטלפון האדום. הוא הרים במהירות את האפרכסת, כשהוא שוכח לנתק את הקו הראשון, והקשיב. הקול בצידו השני של הקו היה שקט, כמעט שקט מידי, ואל”מ י’ הקשיב בקפדנות. כשהקול סיים לדבר אל”מ י’ הנהנן בראשו, אמר "כן, המפקד" והניח את השפורפרת. עשרות תרחישים אפשריים רצו במחשבותיו. הוא הביט אל החדר. כחמישה עשר אנשים היו בו. חלקם במדים מגוהצים, חלקם בחליפות מחויטות שלא התאימו בדבר למזג האוויר השרבי שבחוץ. אל”מ י’ התרווח קצת בכסאו וסגר את משחק הסוליטר. "הגיע הזמן למשחקים של גדולים" הוא חשב. כמה הקלדות אחר כך, התמונות במסך הפלזמה הגדול שבאמצע התחלפו, והראו כעת תמונות של בחור צעיר. היה לו שיער שחור לא מסודר וזוג משקפיים מוכספים, עמידתו היתה מכופפת במקצת לובש חולצות טריקו פשוטות, והוא נראה כבן 20. חלק מהנוכחים בחדר שמו לב לשינוי וכעת התבוננו בריכוז בתמונות המתחלפות, שנראו כאילו צולמו מרחוק עם עדשה מגדילה. אל”מ י’ לקח נשימה ארוכה, הרים את שפורפרת הטלפון, לחץ על שלושה כפתורים, וקולו הדהד בחדר. "שימו לב אנשים, קיבלנו משימה חדשה. תוכלו למצוא את כל הפרטים על המטרה בעמדותיכם. זוהי משימה מסוג די, כלומר אנו צריכים למצוא דרך לנטרל את המטרה לזמן קצוב בלבד. אסור לנו לחסל אותה או לגרום לה נזק תמידי. מפקדי מחלקות - יש לכל אחד מכם 6 שעות לבוא עם כמה שיותר תוכניות אופרטיביות. קדימה אנשים!". אל”מ י’ הניח את השפורפרת במקום, שחרר אוויר, והפנה את תשומת ליבו למסך שמולו. הוא הקליד מספר נתונים למסוף, ועל הקיר נדלק שעון שהחל סופר לאחור 6 שעות. מנורה כתומה הבהבה לידו. "הלכה לנו השבת" הוא חשב.
שש שעות אחר כך אל”מ י’ נכנס לחדר ישיבות, שהבריק לא פחות מחדר הבקרה. מסביב לשולחן המלבני ישבו ארבעה אנשים שהיו עסוקים כל אחד בערימה של ניירות ששכבה מולו. כשראו אותו, הם התיישרו וחיכו כמה שניות עד שהאל"מ יתיישב במקומו בראש השולחן. הראשון שהתחיל לדבר היה לבוש בחליפה אפורה עם עניבה כחולה. הוא פנה לאל”מ י’ שהסתכל עליו בריכוז. "למה?" הוא שאל.
"אתה יודע שזה בכלל לא רלוונטי, נכון?" ענה י', "יש לנו משימה, אותה אנחנו צריכים לבצע. סיבות והצדקות זה פופטיץ." האיש בחליפה לא ענה, אך פניו הביעו הכל. "אבל אני יודע על מה אתה מדבר. ההוראות הגיעו מגבוה, ואתה מכיר אותם, הם לא מוכנים לענות על שאלות." המשפט האחרון כנראה שכנע את האדם בחליפה, שחזר להביט בניירות שמולו. "רבותי, מה עשיתם עד עכשיו?"
קצין בדרגת סא"ל כחכח בגרונו ודיבר. "יש שני סוגי פעולה אפשריים - החיובי והשלילי. פוטנציאל הניטרול בכל אחד מהסוגים זהה, אבל ההשפעות על המטרה יהיו שונות לחלוטין. אנחנו צריכים לדעת מה רוצים מהמטרה לאחר תקופת הניטרול."
"מה הכוונה?" שאל י'
"אני מנחש שהמטרה לא צריכה לחשוד בתכנון" ענה הסא"ל. י' הנהן. "אם כך אנחנו מתחפשים למזל, לגורל. והמזל יכול להיות רע, והוא יכול להיות טוב."
"איך מזל טוב יכול לנטרל בן אדם לתקופה קצובה?" שאל י'
"נניח שצונחת בחיקך בלונדינית מהממת ואתה מתאהב מעל הראש. אתה באמת תמשיך להתעסק עם השטויות של היום-יום?"
י' הרהר מעט. "אין לנו רצון לשמח את המטרה אלא אם כן אנחנו חייבים. זה לא מה שאנחנו עושים כאן. אתה רוצה לקרוא לזה 'כיוון שלילי', בבקשה. אבל ה'כיוון השלילי' הזה משלם לך את המשכורת."
הסא"ל הזיז ערימה קטנה של ניירות לתחתית הערימה והרים את ראשו שוב. "אם כך, האפשרויות מצטמצמות. נגרום לו שיאבד את החברה העבודה ואת הדירה. יקח לו מינימום ארבעה חודשים להתאושש מכל זה."
י' גיכח. "המטרה שלנו קשוחה בהרבה. אין לה לא עבודה, לא דירה ולא חברה כבר הרבה מאוד שנים. זה כאילו זה לא מפריע לו."
"תאונת דרכים?" הציע האיש עם החליפה "או אסון משפחתי לא גדול במיוחד?"
י' הנהן. "זה כבר נשמע הרבה יותר טוב, אבל בוא ננסה להיות מקוריים הפעם. אנחנו לא רוצים שיעלו עלינו כמו על האפסים האלה מהמוסד. תזכרו, אסור שיראו אותנו או שיתחילו בכלל לחשוד בנו."
קצין נוסף בדרגת סא"ל דיבר. קולו איטי ומחושב. "אם כבר הזכרת את המוסד, יצא לי לעבוד עם חבר'ה שלהם לפני כמה שנים. משימה עמוק בשטח אויב. הם השתמשו במין סיכה ארוכה ודקה במיוחד כדי לדקור את המטרה שלהם דרך הלב. הם טענו שאי אפשר לגלות את זה."
"אתה שוכח שאנחנו לא אמורים לחסל אותו, אלא רק להשבית אותו לתקופה קצרה"
"אף אחד לא אמר שחייבים לדקור אותו בלב".
"אני לא יודע בקשר ללדקור אנשים. יותר מידי גס. יותר מידי ברברי. ומה זאת אומרת 'אי אפשר לגלות את זה?' מתי בפעם האחרונה שמעת על פעולה מוצלחת של האנשים האלה?"
"אפשר להרעיל אותו"
"מלמעלה אמרו שהוא מתחיל להיות חשדן. הרעלה היא לא רעיון טוב."
"יש לנו נשק נסיוני. הוא כרגע פרוש רק בחלקים של הארץ כך שצריך לדעת בדיוק איפה המטרה נמצאת כרגע"
י' שלח את היד למקלדת שהיתה לידו והתרכז. התהליך נמשך לא יותר מדקה. המקרן שעל השולחן התעורר לחיים ותמונת לווין הופיעה. התאריך והשעה היו בתחתית התמונה. 23 ביולי, 6:00 בבוקר. התמונה הלכה וגדלה, כשהיא מתמקדת לאט באזור הצפוני של הארץ, ממש ליד הכינרת. כותרת הבהבה במרכז המפה "מטרה אותרה". הסא"ל חייך. "מי אמר שהמזל לא הולך עם הטובים?"
"על מה חשבת?" שאל י'
"שמעת על ר.נ.ג.ב.?"
"על מה?"
"ר.נ.ג.ב. זה פיתוח בלעדי שלנו. לאף אחד מהסוכנויות האחרות אין את זה. כמעט ובלתי אפשר לגלות את זה, ויש לו אינטליגנציה מלאכותית מהמתקדמות בעולם".
"מה זה בדיוק?"
"ר.נ.ב.ג. הם ראשי תיבות של רובו-נינג'ה ג'ק באואר. חתיכה אחת מהדבר הזה יכולה להציל לך את העולם בפחות מ- 24 שעות"
"ואתה אומר שהר.נ..ב.ג. הזה שלך יוכל להשבית את המטרה?"
"בקלי קלות. רק תן את הפקודה."
אל"מ י' התרווח בכסא. זה היה יותר קל ממה שהוא חשב. "קדימה" הוא אמר "אני רוצה דו'ח התקדמות כל שעה עגולה." הוא קם ויצא מן החדר. האנשים הנוספים הזדרזו לקום על רגליהם גם כן. כש-י' יצא הם צנחו בחזרה לכסאותיהם.
Told you I shouldn't pursue writing.