The Saga Begins
avgboojie: "You'll be telling the story of "how I suddenly woke up one day with a hole in my lung" for quite a long time now"
highlydubious: "I tried writing the story, but it sounded too boring. I contemplated on writing it from a 3rd person perspective, but it seems to be too much work"
avgboojie: "Well, you must remember the basic guiding principle: The truth is for people who can't handle higher truths. Go for the higher truth."
-- From the "Recovery Sucks" post comments.
"הוא מתאושש אני אומר לכם", הקול הצורמני הדהד בחדר הקטן אשר היה אפוף עשן סמיך. שלוש דמויות רכנו מעל ערימת ניירות שאיימה לגלוש משולחן האורן הכבד. החדר, אם אפשר לקרוא לו כך, היה דומה יותר לתא. קירותיו היו חשופים ומקור האור היחידי היה מנורה שהתנדנדה לה מעט מעל ראשם של הנוכחים. רצינות עטפה את פניהם של שלוש הנוכחים. "אני רוצה לדעת מי אשם במחדל הזה," אמר קול עמוק ומעושן. הוא השליך את בדל הסיגריה שעדין בער על רצפת האבן הערומה ודרך עליו עם מגפיו הגבוהים. תשובה לא נשמעה. "דווקא כשהכל הולך לפי התוכניות הוא חייב להתחיל להתאושש. זה יכול להרוס לנו הכל".
"אין ברירה אחרת" אמר הקול השלישי. הקול שקט ועדין, כמעט ולא מתעניין. "על מנת שהתוכנית תמשך כמתוכנן אנחנו חייבים לעכב אותו עוד קצת".
"אבל הוא יתחיל לחשוד" חזר הקול הצורמני. "יש גבול כמה אפשר לעשות לבן אדם לפני שהוא מבין שיש כאן יד מכוונת. ואתם יודעים טוב מאוד שאם זה יקרה, אני הראשון שבו הוא יחשוד".
"אין ברירה אחרת," חזר הקול השלישי, "אני אעשה את הסידורים. נפגש כאן בעוד שלושה שבועות בדיוק.". הוא קם ועזב את החדר.
"הוא צודק, אתה יודע" אמר הקול העמוק בטון כמעט מיואש, "באמת אין לנו ברירה אחרת". וגם הוא קם ועזב.
"אלוהים יעזור לנו אם משהו ישתבש" מלמל לעצמו האדם האחרון בחדר.
I'm not sure I should really pursue writing.
highlydubious: "I tried writing the story, but it sounded too boring. I contemplated on writing it from a 3rd person perspective, but it seems to be too much work"
avgboojie: "Well, you must remember the basic guiding principle: The truth is for people who can't handle higher truths. Go for the higher truth."
-- From the "Recovery Sucks" post comments.
"הוא מתאושש אני אומר לכם", הקול הצורמני הדהד בחדר הקטן אשר היה אפוף עשן סמיך. שלוש דמויות רכנו מעל ערימת ניירות שאיימה לגלוש משולחן האורן הכבד. החדר, אם אפשר לקרוא לו כך, היה דומה יותר לתא. קירותיו היו חשופים ומקור האור היחידי היה מנורה שהתנדנדה לה מעט מעל ראשם של הנוכחים. רצינות עטפה את פניהם של שלוש הנוכחים. "אני רוצה לדעת מי אשם במחדל הזה," אמר קול עמוק ומעושן. הוא השליך את בדל הסיגריה שעדין בער על רצפת האבן הערומה ודרך עליו עם מגפיו הגבוהים. תשובה לא נשמעה. "דווקא כשהכל הולך לפי התוכניות הוא חייב להתחיל להתאושש. זה יכול להרוס לנו הכל".
"אין ברירה אחרת" אמר הקול השלישי. הקול שקט ועדין, כמעט ולא מתעניין. "על מנת שהתוכנית תמשך כמתוכנן אנחנו חייבים לעכב אותו עוד קצת".
"אבל הוא יתחיל לחשוד" חזר הקול הצורמני. "יש גבול כמה אפשר לעשות לבן אדם לפני שהוא מבין שיש כאן יד מכוונת. ואתם יודעים טוב מאוד שאם זה יקרה, אני הראשון שבו הוא יחשוד".
"אין ברירה אחרת," חזר הקול השלישי, "אני אעשה את הסידורים. נפגש כאן בעוד שלושה שבועות בדיוק.". הוא קם ועזב את החדר.
"הוא צודק, אתה יודע" אמר הקול העמוק בטון כמעט מיואש, "באמת אין לנו ברירה אחרת". וגם הוא קם ועזב.
"אלוהים יעזור לנו אם משהו ישתבש" מלמל לעצמו האדם האחרון בחדר.
I'm not sure I should really pursue writing.