(no subject)
אתחיל בוידוי: אני צופה בהשרדות בערוץ 10. אני יודע, אני יודע, ובכל זאת... יש שם כמה דברים שמצחיקים אותי - אחד מהם הוא זה שהאנשים שם, כשהם יושבים מול המצלמה ומספרים לה מה קורה, מנסים תמיד לדבר בשפה גבוהה. זו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בזה, אבל ב"השרדות" זה בולט לעין ולאוזן.
בכל מקרה, לא על זה באתי לדבר. בין השעות הארוכות של הראשים המדברים והגיא-זו-ארצים המחייכים חיוכים אוויליים, מידי פעם צצים להם פילוסופים לרגע על האי, ויוצאים להם משפטים, שאלוהים יודע למה, אני מתחיל לחשוב עליהם כמה שעות או ימים אחר כך. הטריגר הפעם היה המשפט "במקרה של ברירה בין בוגד ונבגד, עדיף להיות הבוגד, כך לפחות יש לך שליטה על גורלך". עכשיו, אני יכול לחשוב על מספר טיעונים לכל צד, ומה עדיף להיות, אבל נראה לי שהתשובה הכי נכונה מבחינתי היא להגיד שעדיף להנדס את המציאות שלך ככה שלא תצטרך למצוא את עצמך במצב כזה. זו מחשבה נאיבית קצת לחשוב שאתה באמת יכול למנוע מעצמך אכזבות ובגידות, והצורה להמנע מלהגיע למצב בו יבגדו בך היא או לא ליצור קשרים בכלל, או לחתוך אותם בסימן הראשון שדברים מתחילים להתקלקל במעין "פרידה מונעת". הבעיה עם פרידות מונעות כאלה, היא שהן לא באמת מונעות את התחושה הקשה שמתלווה לבגידה, אלא רק נותנות את הכיסוי (הדק מאוד, יש לציין) של "זו היתה החלטה שלי".
לא אחת יוצא לי לחשוב לא האם עדיף להיות הבוגד או הנבגד, אלא האם עדיף להיות הנבגד או הפרנואיד.