פוסט סמי-פוליטי

Mar 03, 2008 01:05



בנובמבר האחרון התפרסמה ידיעה, לפיה מרצה (ערבי) בחוג לקולנוע במכללת ספיר, סירב להכניס להרצאה סטונדנט במדים. לאחר שזה האחרון התעקש, המרצה לא נתן לו להשתתף בשיעור, ואמר לו מספר דברים, אשר התפרשו כעלבון ע"י הסטודנט. הסטודנט התלונן, ובתגובה השעתה המכללה את המרצה, ודרשה ממנו כתנאי לחזרה לעבודה להתנצל בפני הסטודנט.


כל זה היה בנובמבר-דצמבר האחרונים, ובכ"ז העניין מסרב לשקוע. התגובה האחרונה שראיתי בנושא היתה מאת מרצה אחר מאותו החוג. קראתי את התגובה הזו מספר פעמים, כדי להיות בטוח שאני מבין נכון את מה שנאמר. אומר מר חליחל: "...זכותו של חסן, שהוא גם יוצר מוערך להביע בפני הסטודנטים את השקפת עולמו החובקת, גם ביחס לנושאים אקטואליים וגם כלפי נושאים מהותיים-פילוסופיים. מוזר ביותר שהבעת עמדה אנטי-מלחמתית ופציפסטית הפכה לפצצה אטומית שגררה מלחמה שערה נגד חסן". על זה אציין כי בתקופתי בבר-אילן, נשמרו המרצים מכל משמר מהבעת דעה פוליטית מכל סוג שהוא, ולא קשה לנחש לאיזה צד נטו מרבית המרצים שם. בדיונים עכשויים דאגו המרצים לתת טיעונים משכנעים של שני הצדדים (משהו בסגנון של "יש אומרים כך, ולעומתם יש האומרים אחרת). הרי הספיק לבר-אילן להיות האוניברסיטה שהוציאה מקרבה את יגאל עמיר. מדוע ישנם מרצים, ועוד לקולנוע מי שמע, שחושבים שחלק מתפקידם הוא לנסות ולהעביר את תפיסת עולמם הפוליטית לסטודנטים? תפקידו של מרצה, גם בחוגים רלוונטיים בהרבה, הוא לתת לסטודנט את הכלים להגיע להחלטה מושכלת בעצמו.

תגובתו של חליחל, מעבר להיותה כתובה בסגנון שמצליח לשלב יומרה אקדמית עם גסות שאינה מתאימה לאותה יומרה, היא בנוסף גם חד צדדית באופן קיצוני, ובכך היא מאבדת את הקרקע המוסרית עליה היא מנסה לעמוד (כזו שקוראת לפתיחות מחשבתית וכד'), וזאת במאמר מוסגר, אפשר לומר תמצית הבעיה העיקרית עם פלורליזם מחשבתי, ועם תפיסת עולם פוסט מודרנית.

בארה"ב נפתח כל יום לימודים ב- Pledge of Allegiance. תלמידים מכל הדתות והמוצאים מדקלמים מידי יום:

"I pledge allegiance to the Flag of the United States of America, and to the Republic for which it stands, one Nation, under God, indivisible, with liberty and justice for all"

לא שאני מציע לאמץ את הטקסט הזה כלשונו בארץ. אני מודע לבעייתיות הגדולה שיש בו, בין השאר בלבקש מאזרחים הערבים, הדרוזים, הבדואים להיות נאמנים בלב ובנפש למדינת ישראל, בזמן שהיחס אליהם אינו שווה, ואינו מתקרב ללהיות שווה. יחד עם זה, אני לא חושב שהרעיון לפיו אזרחים של מדינה צריכים לגלות לה נאמנות מינימלית כדבר מופרך, ובטח שבטח שלא כדבר מגונה.

למרות הגישה שמצביעה על החלשותה של מדינת הלאום כתוצאה מגלובליזציה, המרכיב הלאומי, בטח ובטח במדינה כמו ישראל הוא מרכיב הכרחי להשרדותה של המדינה ובצורה לא פחות ישירה, של חלק גדול מתושביה. בתגובתו חליחל מתעלם בכוונה מהמציאות הגיאופוליטית בה הוא נמצא. הוא זורק המון מילים גדולות כמו "כוחנות" ו"לאומנות" מבלי להתייחס לסביבתו. אני לא מבין איך אפשר להגיד שלצבא יש אג'נדה משלו (קרי - אג'נדה ששונה מזו של הממשלה, או של העם), ומיד אחר כך להגיד ש"אחריה נוהרים ושועים כל המנהיגים ובני עם ישראל".

יכולה להיות דעתו של המרצה על פעולותיה של מדינת ישראל וצה"ל מה שהוא רוצה. הוא יכול לטעון שצה"ל הוא ארגון "גברי וזכרי להגעיל", מה שזה לא אומר. הוא יכול ללכת לממש את זכותו ולהפגין כחוק היכן שהוא רוצה. הוא אפילו יכול להגיד כי אינו רוצה לארח בהרצאות שלו דמות צבאית או פוליטית ידועה. הוא אינו יכול להתייחס לאדם אחד אשר ביצע את חובתו לפי חוק כמוקצה. הוא אינו יכול להחליט לעצמו כי הוא חי בבועה שאינה קשורה לסביבתו ולצפות שלא תהינה השלכות.

אני משער שהבעיה העיקרית עם הסיפור הזה בשביל אנשים מסויימים אינה עם הדרישה להתנצלות בפני הסטודנט. הבעיה היא יותר הדרישה מצד המכללה שהמרצה יביע במילים מפורשות את "הכבוד שלו למדי צה'ל". ואכן הדרישה היא מגוכחת, הרי שברור לחלוטין כי אם אכן תנתן התנצלות כזו היא תהיה מן השפה אל החוץ, ואי אפשר באמת להכריח אדם לכבד משהו. הדרישה צריכה להיות שונה במעט - על המרצה לדעת כי המכללה דורשת בצורה שאינה משתמעת לשני פנים כי לא תהיה אפליה משום סוג, לא במילים ולא בהתנהגות, כלפי מי שמגיע ללימודים במדי צה"ל. נקודה. יכול מר חסן להסתדר עם דרישה זו - יופי, לא יכול - להתראות.

אני, אגב, מבלי שאני יודע את מכלול השיקולים של הנהלת המכללה, חושב שהיה עליה לפטר את המרצה הזה לאלתר, ולא לאפשר לקרקס התקשורתי הזה להתקיים. "המרצה התנהג בצורה שאינה הולמת אדם במעמדו, ופגע גם בסטודנט וגם במכללה, ולפיכך הוחלט להפסיק את העסקתו". מה יותר פשוט?

politics, reporting

Previous post Next post
Up