טיפה פוליטיקה
כל המחול מסביב לוועדת וינוגרד נראה לי מטופש. כבר שבועיים (שלא לומר מאז דו"ח הביניים) פרשנים וספינולוגים מברברים בכל מדיום אפשרי על "מה יקרה אחרי וינוגרד", וזה נראה לי מטופש. זה נראה לי מטופש בעיקר מהסיבה שהרוב המכריע לא יטרח לקרוא את זה, ורוב האנשים גבשו כבר את דעתם הרבה לפני הדו"ח הזה. רק חשבו על החיצים שחטף אהוד ברק על כך שאמר שהוא "קודם רוצה לקרוא את הדו'ח, ורק אחר כך להגיב". אותם מילואימניקים שיומיים אחרי המלחמה פתחו בהפגנות בקריאה לרה"מ להתפטר לא היו משנים את דעתם גם אם הדו"ח היה מוציא אותו נקי כמו בגד בפרסומת לאבקת כביסה. זה נראה לי מטופש כי הדו"ח הזה לא באמת משנה שום דבר, אולי חוץ מלתת הזדמנות או תירוץ לפוליטיקאים "מצפוניים".
מתוך אלה שיקראו את הדו"ח הזה, רובם המכריע יעשו את זה בגלל שזה חלק מהעבודה שלהם -- בין אם יהיו עיתונאים (וגם כאן - מעטים מאוד אני משער), או פוליטיקאים (או אם נדייק - עוזרים פרלמנטריים של פוליטיקאים). אלה ישבו עם ערימת הניירות של הדו"ח ומדגיש בצבע צהוב בוהק, ירפרפו על הדו"ח בחיפוש אחר מילות מפתח, כמו "כשל" או "מחדל" ויסמנו כל מה שאפשר לעשות ממנו כותרת. הקהל הרחב, כך סביר, לא יקבל ניתוח אמיתי של הדו"ח. הוא יקבל איזה עיסה לעוסה, צבועה בצבעים של האג'נדה של הגוף בו מועסק אותו כתב (בגדול - ידיעות - אולמרט, מעריב - לא; ערוץ 2 - אולמרט, ערוץ 10 - לא וכד'). הבעיה הכי קשה עם זה, היא שבסופו של דבר, הכותרות האלה הן הן אלה שישפיעו, ולא התוכן האמיתי. זה כמו סטודנטים שמעדיפים לצלם את הסיכום של המאמר במקום לקרוא אותו בעצמם, רק שפה יש תקציר של התקציר (של התקציר), אותו סיכם אדם מסויים.
אני לא באמת מצפה שכל אדם יקרא את כל עמודי הדו"ח מתחילתו ועד סופו, אני רק אומר שהיה טוב לו היתה מוגשת במקביל גם גרסה מקוצרת של הדו"ח, כזו שכל אדם יוכל לקרוא בקלות ובמהירות, כזו שמכילה הפניות אל הגרסה המלאה. כזו שמאפשרת לאזרח להיות באמת מודע מבלי להקדיש לכך את כל יומו.
ולמתעניינים (או המזוכיסטים) - הנה הדו"ח הסופי, 617 עמודי PDF. מתוך אתר האינטרנט של הוועדה.