בא לי לבכות
קשה להיות כאן, בשישי בערב, בלי מירי והילדים. לא ידעתי שיהיה כל כך קשה.
והתסכול הוא גדול יותר כשאני לא יכול אפילו לדבר בסקייפ מהבית. היום רכשתי מחשב חדש, דרך האוניברסיטה. זה ייקח כמה שבועות עד שהוא יגיע. בינתיים, שיילש, איש המחשבים שלנו, השאיל לי לפטופ קטן שהוא לא צריך. במעבדה הכל היה בסדר. אבל כשהגעתי הביתה לא הצלחתי לעשות לוגין למחשב. שיילש ייפגש איתי מחר במעבדה לנסות לפתור את זה. הוא ממש נחמד.
התסכול הוא גדול.
התסכול עוד יותר גדול כשבשעתיים האחרונות ניסיתי לכל הפחות להתחבר לאינטרנט, ולא הצלחתי. ניסיתי לפחות 20 פעמים עד שהוא הואיל בטובו להתחבר. רציתי כבר לשבור את המחשב.
הכנתי לי לארוחת הערב שניצלים ופירה. את השניצלים הכנתי לבד בשיטה של מירי - לטבול את הבשר בקמח, ואז ביצה עם מלח ואבקת שום ולבסוף פירורי לחם. לאחר מכן שמתי לכשעה במקרר ורק אז טיגנתי. יצא טעים. לא כמו של מירי, אבל טעים.
הגעגועים גומרים אותי.
זו היתה טעות? אני יודע שזה צעד חשוב בקריירה שלי, אבל זה כל כך קשה! והזמן עובר כל כך לאט.
שבת שלום.