סוף החופש הגדול!
ווהו!
חוץ מזה, קשת כבר ארבעה ימים עם חום (אבל בלי שום סימפטום אחר). הכי כיף זה לנסות לתת לה סירופ אדוויל. הילדה יודעת לרסס.
הילדה גם למדה עוד משהו בזמן שלא הייתי כאן - התקפי זעם כולל להשכב על הרצפה. אבל היא עושה את זה רק לי. כנראה מחזירה לי על זה שנעלמתי לה לשבוע. אני משתדל להתעלם מזה ומקווה שזה יעבור לה. האמת, בשבוע שחלף המינון של ההתקפים האלה ירד, אז אני מקווה שזה באמת חולף.
ואם אני כבר כאן אז רק אסיים לגבי הכינוס -
בסשן האחרון קרה משהו שמעולם לא ראיתי בכינוסים - מישהי התחילה להרצות, אחרי דקה היא קפאה, ביקשה לצאת לשאוף אוויר ולא חזרה פנימה. ראש המעבדה שלה המשיך את ההרצאה. היה מביך.
לאחר שהכינוס תם בצהריים סילקו אותנו משם מאוד מהר (הווה אומר הרכב האחרון שיוצא משם הוא באחת בצהריים. אחרי זה זה רק להזמין מונית ספיישל. אין דרך אחרת להסתלק משם).
אז יצאתי בהסעה של אחת לתחנת הרכבת, משם נסעתי לתחנת פן ובסאבווי למוזיאון הטבע. ביליתי שעתיים וחצי במוזיאון ולא הספקתי הכל - רק הדינוזאורים וחיות פרה היסטוריות אחרות, חיות ים, חיות אפריקה ואמריקה. מעולם לא תפסתי עד כמה החיות האלה ממש *גדולות*.
חזרתי בסאבווי לתחנת פן. יצאתי לרחוב במטרה אולי ללכת לטיים סקוור. ראיתי את המגדלים של ניו יורק. החלטתי שאני גמור מעייפות ואין לי כוח עוד להסחב עם המזוודה אז חזרתי לתחנה ונסעתי לשד"ת קנדי.
הגעתי 6 שעות לפני הטיסה חזרה. היה תענוג לבלות שם. הטיסה עצמה, כמו לשם, היתה לא כיפית בכלל. אחרי שחזרתי סבלתי עוד יומיים מהג'ט לג ואז חזרתי למעבדה.
אני כעת עובד במלוא המרץ בנסיון לסיים כבר את המאמר הזה. הזמן דוחק, בייחוד אחרי שחשפתי את התוצאות בכינוס.