פעם, הפקודות בצה"ל היו ברורות לחלוטין. במקרה של חשד לחטיפה ("שבי"? לא, זאת לא מילהרלוונטית כנראה), תירה. גם תוך סיכון חיי החטוף. ולאף אחד מאיתנו לא היה מוזר, וסביר להניח שכולנו היינו מעדיפים שבטעות ירו בנו, על פני נפילה לידיהם. אין לי מושג מה המצב היום. לפני כמה שנים איזשהו עיתונאי התעורר, או איכשהו שם לב, וצה"ל כהרגלו מלמל מלמולים. כך שכדי לדעת מה המצב כיום, לא צריך לשאול את דובר צה"ל, אלא החיילים בשטח. איך מתגרכים אותם להתנהג.
וגם היום, אם משום מה נגזר היה עלי לצאת לפעילות מבצעית, הייתי מעדיף ליפול בה, ולא ליפול לידי ארגוני הטרור. ליפול לידי צבאות סדירים זה משהו אחר, לא נעים, אבל סביר להניח שיהיה לזה סוף טוב. אבל לא, לא בידי ארגוני הטירור, באיזה כינוי כולל שלא תכני אותם בו.
Comments 4
אין לי מושג מה המצב היום. לפני כמה שנים איזשהו עיתונאי התעורר, או איכשהו שם לב, וצה"ל כהרגלו מלמל מלמולים. כך שכדי לדעת מה המצב כיום, לא צריך לשאול את דובר צה"ל, אלא החיילים בשטח. איך מתגרכים אותם להתנהג.
וגם היום, אם משום מה נגזר היה עלי לצאת לפעילות מבצעית, הייתי מעדיף ליפול בה, ולא ליפול לידי ארגוני הטרור. ליפול לידי צבאות סדירים זה משהו אחר, לא נעים, אבל סביר להניח שיהיה לזה סוף טוב. אבל לא, לא בידי ארגוני הטירור, באיזה כינוי כולל שלא תכני אותם בו.
Reply
(The comment has been removed)
וחלש בתור טיעון ( ... )
Reply
(The comment has been removed)
אני באמת חושבת שאתה מחפש את הנקודה השולית יותר להתווכח עליה, אבל נזרום עם זה ( ... )
Reply
Leave a comment