קראתי מיינסטרים! מחיאות כפיים מתוזמנות היטב בבקשה
מי לא קרא את שרה גיבורת נילי?
אז חוץ מזה שהפסדת ספר מצוין, הפסדת גם את המידע החיוני שאהרון אהרונסון היה אגרונום שגילה את אם החיטה, הלוא הוא הצמח המקורי ממנו נוצרה החיטה המתורבתת שלנו (ויתקנו אותי האגרונומים החובבים בקהל הקוראים אם אני טועה).
ולמה זה חשוב?
כדי שכאשר יגיע לידיכם הספר "אם החיטה" של מיקי בן כנען תדעו למה לעזאזל היא כל כך אובססיבית בקשר לחיטה, ומה הקשר בין השם של הספר לבין הסיפור.
טוב, אולי זה לא עד כדי כך חשוב.
אז, כמו אחרי " אשתו של הנוסע בזמן", גם עכשיו אני במצב רוח מוזר. מצד אחד - זה ספר נפלא, מיינסטרימי בעליל עם המון דמיון, כתוב בעברית מקסימה, ועצוב בדיוק במידה כדי להפוך אותו למענין, אבל לא מספיק בשביל לגורם לי לדמוע בלי סוף.
מצד שני - אוף. עוד ספר שכתוב בצורה נהדרת, ושגורם לי לתהות מה לעזאזל אני עושה בתחום?
למה כולם כותבים יותר טוב ממני?
טוב שיש לי מקצוע "אמיתי", כזה שיכול לשמש תירוץ ליסורי הכתיבה שלי ("הייתי יכולה לכתוב ככה, אבל הקדשתי שבע שנים ללימודים, אז ברור שהשיא שלי מאחורי, ואני אאלץ לנצח לדשדש במי האפסיים של הכתיבה הבינונית").
ספר נהדר - לכו לקרוא, אפילו שהוא סליפסטרים, ולעומתו "אשתו" נראה כמו מדע בדיוני קשה.
(תובנה - אה, בשביל זה צריך תגיות, כדי שאני אוכל לאתר רשימות ישנות בקלות ולא דרך חיפוש מטופש).