להתראות זרניך, ברוך הבא זרחין!
מצטערת להפריע לדיון המרתק לגבי הריקנות שלי, אבל רציתי לספר על הזרניך האחרון שהפך לזרחין בשל הופעה מפתיעה של אורחת הכבוד שלנו.
זה התחיל איפושהו בסביבות שתיים וחצי בצהריים, כאשר הבנזוג שאל "מי אמור להגיע היום?"
"המלכה, הנסיכה, ואולי הגר."
ברקע - ילד בן ארבע שחזר מהגן עייף ורעב, בוכה, ומסרב לאכול או לישון, ותינוקת בת חודש בוכה כי משהו מציק לה, ואף אחד לא מצליח להבין מה.
הבית הפוך, שנינו מותשים, ואין אוכל במקרר כי מאז הלידה לא קנינו כלום.
"בואי נבטל."
אני מסכימה. הבנזוג לוקח את הגדול לישון, ואני בסלון, מנסה לתפוס את הנסיכה בטלפון תוך כדי הנקה (התינוקת החליטה שמה שמציק לה בבטן זו הריקנות שבה).
קארמה, מכירים? או אולי גורל, או סתם צירוף מקרים - הנסיכה לא ענתה לטלפון. אז לא ביטלתי.
הגדול נרדם, והתינוקת נרגעה, ונעשה מאוחר מכדי לבטל. אז נערכנו לשלושה אנשים, אולי ארבעה. שטפתי את הרצפה, הבנזוג העלים את הבלגן וניקה את כל המקומות בהם החתולה החליטה להקיא (אחד מהם הוא הפוף האהוב שלנו שירד לזבל כלאחר כבוד בשל כתם בלתי כביס בעליל).
קצת אחרי חמש אנשים התחילו לזרום אלינו הביתה, קודם המלכה והכלבלב (שהביאו מתנה מעולה לחנונים), אחר כך אורחת הכבוד המסתורית שלנו (מיצי!!), ועדי והבנזוג שלה, ועד שהנסיכה הגיעה - הבית היה מלא באנשים. הרוב דיברו עם מיצי על הטיול שלה (ואני פיספסתי הכל...), אבל עדי רקמה, ובנזוגה והגר כתבו, ואני אפיתי, שזה גם סוג של יצירה. מתישהו המלכה שלפה את המרציפנים, מה שהוביל ליצירות פיסול מודרניות אבסטרקטיות למדי תוצרת המלכה, ודרקון טעים במיוחד תוצרת הנסיכה. באופן מפתיע כעט כולם הביאו משהו לאכול איתם או חומרי גלם לאוכל, כך שאפילו לא היינו רעבים.
מאוחר, הרבה יותר מאוחר, ראינו גם את הדוקטור ואת family guy, ובסוף כולם הלכו ואנחנו נשארנו עם בית ריק ועם ארוחת בוקר ליום שבת (דרקון ממרציפן).
תובנות:
1. דברים מסתדרים בסוף.
2. צריך לעשות זרחין בשישי לפחות פעם בחודש.
3. מיצי!!