באונ' בן-גוריון יש עניין כזה שקרוי שבוע החבר הנאמנים. מביאים את כל התורמים העשירים של האונ' וכל המשפיעים והצמודים לשבוע של קבלת החלטות, איסוף כספים, טקסים והתרשמות של מה יצא מכל זה בינתיים.
הערב הראשון של השבוע הזה הוא ערב סטודנטים.
לוקחים כל סטודנט שמדבר אנגלית סבירה ומוכן לעשות את זה, מושיבים אותם עם התורמים, הנאמנים והשוחרים לארוחת ערב וסדרת הופעות ואז עושים מכירה פומבית של תרומות לענייני סטודנטים.
אז השנה הצטרפתי גם אני לנושא (אחרי שגיליתי איך עושים את זה, זה היה מוסתר היטב, כלומר פורסם ע"י אגודת הסטודנטים).
הצלחתי למצוא מקום בשולחן עם
פרופ' כהן-טנוג'י (שהתגלה כקצת קרש, אבל אולי זה נבע מבעיות השמיעה שלו) ופרופ' הרולד בם (ביוכימאי בריטי מגניב מאוד שפועלו הידוע ביותר הוא
the Biochemists' Songbook). היה אוכל מאוד טעים, קינוחים קצת פחות.
חוץ מזה גרמתי ל
מישהו לענוב עניבה.
_________
היום כשאני והזוגה יצאנו מהבית, פתאום הבחנתי שיש לנו מזוזה.
זה כשלצעמו הוא דבר חיובי מאוד... אבל אני לא שמתי אותה שם.
היתה לנו פעם מזוזה, אז, לפני
הפריצה והסרנו אותה כשהתקינו את הדלת החדשה כי הרכיבו משקוף חדש לדלת.
עכשיו, ככול שאני זוכר, לא התקנו אותה חזרה בסיום ההתקנה של הדלת החדשה (מכל מני סיבות) ומאז לא יצא לי להתקין אחת בעצמי מכל מני סיבות טכניות.
ופתאום צצה לה מזוזה.
מילא אם היא היתה ממוסמרת, אז הייתי יכול אולי לחשוב שאחד השכנים בא ובירך והתקין.
אבל היא מוברגת לתוך משקוף של פלדלת, זה פרויקט משמעותי (ודי רועש).
הזוגה טוענת שהיא זוכרת שהמזוזה תמיד היתה שם, אבל אני די בטוח שהסרנו אותה כשהתקנו את הדלת... נדמה לי...
אז תמיד אפשרי שאני סנילי וכן התקנו אותה חזרה אחרי ששמו את הדלת או שבא בעל מצווה והתקין לנו, או נס?
אני אחפש את המזוזה הישנה הישנה כשאני אחזור הביתה, זה יעזור ללבן את זה, אולי.