אני בעד להשאיר את המונחים ה"בלתי תרגימים" כהגדרתך. זה אמנם לא יהיה נהיר לקורא השפוט (כמוני), אבל למי שמתמצא בתולדות יפן ובמשמעויות של המונחים הללו - זה יכול להוסיף מאד. בכלל, אני בעד לכתוב סיפורים עבור עצמך ולא עבור קורא דמיוני שאתה לא מכיר. אתה הרי לעולם לא תצליח למצוא חן בעיני כל הקוראים בעולם, אז עדיף שתמצא חן בעיני האדם שאותו אתה מכיר הכי טוב. בסופו של דבר - הוא זה שיזכור לך את כל הטעויות...
אני חושבת שהכל עניין של מידה. אם יש לך יותר מכמות מסוימת של מושגים שחובב אנימה לא יצליח לזהות, אז יש לך בעיה. זה ישמה כמו טכנט בבל, רק ביפנית. יש מילים שכולם מכירים (ואם לא מכירים אז לפחות מזהים) אבל הידע שלך חורג רחוק מתוך הידע הכלללי של רוב האנשים. נראה לי שהכי טוב לכתוב ואז לבדוק על אנשים. או שתדמיין שאתה נותן למישהו שאתה מכיר לקרוא ותנסה לנחש מתי הוא ישבר וידרוש שפה נורמלית :-).
יש מושגים שניתן להעביר גם בלי לקרוא להם בשמם היפני. זוכר, החוק של "אם אתה יודע על מה אתה מדבר גם הכותב ידע". כלומר הדו משמעות תעבור גם בשימוש במילה פשוטה, בשמן שמילה מורכבת יכולה לגרום לקורא ללכת לאיבוד.
Comments 2
Reply
אני חושבת שהכל עניין של מידה.
אם יש לך יותר מכמות מסוימת של מושגים שחובב אנימה לא יצליח לזהות, אז יש לך בעיה. זה ישמה כמו טכנט בבל, רק ביפנית.
יש מילים שכולם מכירים (ואם לא מכירים אז לפחות מזהים)
אבל הידע שלך חורג רחוק מתוך הידע הכלללי של רוב האנשים.
נראה לי שהכי טוב לכתוב ואז לבדוק על אנשים.
או שתדמיין שאתה נותן למישהו שאתה מכיר לקרוא ותנסה לנחש מתי הוא ישבר וידרוש שפה נורמלית :-).
יש מושגים שניתן להעביר גם בלי לקרוא להם בשמם היפני. זוכר, החוק של "אם אתה יודע על מה אתה מדבר גם הכותב ידע".
כלומר הדו משמעות תעבור גם בשימוש במילה פשוטה, בשמן שמילה מורכבת יכולה לגרום לקורא ללכת לאיבוד.
Reply
Leave a comment