יום ראשון לבד בשטח
במצטבר, אני חושב שיוצא שעשיתי משהו כמו 80 ימי שטח בכל התואר הראשון.
אני די בטוח שאני אעבור את זה במהלך התואר השני.
היום (באמת במזל טוב) הצלחתי לצאת לשטח בכוחות עצמי, ארזתי חבר ופינג'אן וירדתי בקו 392 למכתש רמון.
הנהג כמובן לא האמין לי שיש שם תחנה, הוא היה צריך לבדוק בתוכנית של הקו ואחרי זה לא באמת האמין עד שלא ראה את התחנה במו עיניו.
ישבו לידנו שני סרנים חביבים מחיל הרפואה והיה לנו דיון ארוך איתם על נשיאה של כלי נשק קרים.
ירדנו בתחנה שאכן היתה שם (לא היתה בצד השני של הכביש, בעיה שהיינו צריכים להתמודד איתה בסוף היום) ודירדסנו משם למחצבת גבס נטושה שמשמשת כחניון לילה (נ"צ 137,800/1,000,700 ברשת ישראל חדשה). שוטטנו קצת מסביב.
בן הלוויה שלי זכה לראות בפעם הראשונה בחייו אין נראה גבס בצורתו הגולמית, הוא רוצה לפתוח מפעל שמייצר מזה קירות.
אחרי זה שלפתי את הגזיה ושתינו תה יחד עם ארוחת הבוקר.
אחרי זה המשכנו צפונה.
איזור המחקר לי כולל במרכזו לקוליט, שזה בערך הר געש תת קרקעי שלא התפרץ (אבל נחשף יחד עם שאר קרקעית המכתש). זה מפריע משתי סיבות: הראשונה, זה נכנס באמצע ואין שם שום דבר שרלוונטי לי (כלומר, אני עובד על סלעי משקע וזה סלע יסוד) ויותר גרוע - זאת שמורת טבע (מה שמגביל לי באופן קשה את היכולת לעבוד באיזור).
אז היום (היות שזה היה סיור הכירות וממש לא היה לי כוח להתעסק עם הבעיות הממש קשות) הלכנו מסביב. היה לי רעיון ללכת לאורך אי ההתאמה של גבול טריאס-יורה (או על מישור הקרקע המאובנת שמייצגת אותו), אבל זה לא ממש התגלה כאפשרי ומצאנו את עצמו עמוק בתוך מכרות החרסית של היורה (טוב, המכרות הישנים של חברת "חרסית וחול זך").
המכורות הם סדרת בורות נטושים שכרו מהם חרסות למטרות תעשיה (אולי גם כריה ניוסית של בוקסיט שיש שם, אני לא סגור). כשיש גשמים חזקים אז המכרות מתמלאים מים ולכן הם מכונים במפות החדשות "בריכות החרסית".
הלכנו לאיבוד בין הבורות במשך חלק נכבד של הבוקר עד שהגענו למפעל ההפרדה הנטוש, אחלה מקום ללארפ פוסט-אוקליפטי (כולל החנוכיה הנטושה על הגג, אני מקווה להעלות תמונות בשלב זה או אחר).
הבעיה העיקרית עם המכרות זה שהם קצת לא מתאימים לחלוטין למפה (שבכלל מסמנת אותם כמחצבות, מאוד מבלבד). אז עלינו ירדנו ועלינו שוב.
התוכנית המקורית היתה לטפס לעבר שלוחת מוחילה ולאכול ארוחת צהריים במצד משחור לפני שנחזור.
הבעיה היא שלא הצלחנו למצוא את מצד משחור, אז פשוט חזרנו לאורך השביל האדום (שהיה מאוד משעמם).
אכלנו בסוף ארוחת צהריים במחצבה הנטושה שבה אכלנו ארוחת בוקר. הפעם הכנתי קפה.
כמו שציינתי בהתחלה, לא היתה תחנת אוטובוס בצד השני של הכביש, אז פשוט ישבנו שם וקפצנו על הכביש ברגע שהבחנו באוטובוס שחזר צפונה.
זה היה אותו נהג, אפילו היו שם שני קציני הרפואה.