זה לא השבוע, זה הסמסטר
אז הספקתי בסופשבוע הזה לראות את ההורים לחצי שעה ואז להמשיך צפונה לבר-מיצווה של אחיה הקטן של זוגתי (כן, מצטער שלא אמרתי שאני נוסע צפונה, לא שזה היה עוזר, לא היה לי זמן לכלום בזמן שהייתי שם).
עשו את העליה לתורה בבית כנסת רפורמי ("אור-חדש" בחיפה).
קצת הפריע לי ההבטים הכנסייתים/נוצריים שיש בעסק וכמה פרטי עיצוב (לא יעזור, אני יותר מדי מחוברת אורטודוכסית כדי להתמודד עם ארון קודש שנמצא בפינה ולא במרכז קיר) אבל חוץ מזה היה מאוד יפה ומשכיל. קראתי לפני הטקס שו"ת שעסק בנוגע לתרומת איברים שהיה מאוד מעניין והראה הבטים שאני מאוד שמח להיתקל בהם ביהדות להבדיל מהחמרות לשם החמרות שהרבה שו"תים אחרים שראיתי עוסקים בהם.
האירוע לווה בנגינת גיטרה של הרב (אחד המזמורים עדיין תקוע לי בראש) נאומים והומור יהודי בריא, ברכות מאוד אישיות שהוקראו שם ונחתם בשיר של לאה גולדברג ("מזמור לילה").
אמא שלי הציע לי לחפש בית כנסת של התנועה הרפורמית בב"ש ולקפוץ לשם, אולי אני באמת אעשה את זה.
השבוע הזה היה המשך ישיר של העומס של לפני הסיור ובעיקר היה עומס שנגרם בגלל הסיור (אין מנוחה לגיאולוג!), אז יכול להיות שאני פשוט עם סמסטר רצחני. אני אצטרך למצוא דרך להתמודד עם זה, החופש של שבוע הבא נשמע כמו אחלה פיתרון.
אה, ושאני לא אשכח:
יום שני, 26 במרץ, חנות הספרים "עשן הזמן" (רינגלבלום 19, ב"ש) במסגרת מועדון "ספר החודש" של האגודה הישראלית למד"ב ולפנטסיה, אני מנחה דיון על הספר "מלחמה למען האלונים" מאת אמה בול.