בין הר שחמון לגוש רודד עם ארבעים קילו על הגב
התוכנית המקורית להיום היתה לסגור את הפיגור שצברתי במהלך השבוע האחרון, אבל בשלב מסויים הבנתי שאני צריך פשוט לעצור עם זה.
במהלך השבוע האחרון (יצאנו ביום ראשון ב-06:00, חזרנו יום שישי ב-17:00) הייתי במחנה עבודה באילת.
אז מה היה שם? ומה בכלל הסיפור עם המחנה הזה?
קצת רקע מה בדיוק היה הרעיון.
במסגרת כל הדברים מנסים לדחוף במסגרת תואר ראשון בגיאולוגיה (ומנסים להכניס בערך הכל, אפילו גיאולוגיה) מלמדים אותנו גם מיפוי גיאולוגי. זה קורס מאוד תובעני בשלוקחים בשנה ב' ומסגרתו מבלים במצטבר שבוע באיזור ערד שבמהלכו בונים מפות גיאולוגיות של משהו כמו ארבע קמ"ר.
עכשיו אני הולך לדבר קצת סינית, אז אני אצרף לינקים ואם משהו לא ברור - לשאול.
בקורס בשנה ב' עובדים על איזור סדימנטרי, זה אומר שהיחידות הן רציפות (פחות או יותר) ומה שהולך בשטח מושפע מחשיפה והמבנה של האיזור. ככה שזה יחסית פשוט.
ברור שהיחידה שנמצאת מעל צעירה מהיחידה שנמצאת מתחת, לדוגמה.
בשנה ג' ובתארים מתקדמים (כי זה לא משהו שיש כל שנה) אפשר לקחת קורס מתקדם בנושא מיפוי גיאולוגי שכולו (כמעט) זה עבודת שדה - המחנה שזה חזרתי ממנו.
ההבדל העיקרי הוא שהפעם לא עובדים על איזור סדימנטרי פשוט אלא מקבלי איזור מטמורפי/מגמתי.
רק כדי להמשיח של הזינוק ברמת המורכבות, בקורס של שנה ב' עושים מפה שמכסה 4 קמ"ר ויש בשביל זה 40 שעות שטח.
במחנה הזה עבדנו 44 שעות (ארבע ימים, 11 שעות ביום) על 0.15 קמ"ר.
אני א באמת הולך להיכנס לעבודה הטכנית עצמה, היא די משעממת (עולם על הר, מבטים, משווים על תצלום אוויר, לא רואים כלום בתצלום אוויר, יורדים מההר בודקים כל סנטימטר של מה שהבטת עליו, מודדים, משווים, מתקנים - עושים קו. חוזרים על התהליך עד שכל האיזור מכוסה). אני רק אציין שזאת עבודה פיזית די קשה. גשם ראינו ממש קצת לקראת הסוף, רוב הזמן עבדנו בשמש. לכל אחד מאיתנו היה חמש קילו מים על הגב, אוכל, ציוד עבודה (שכולל גם פטיש במשקל שלוש וחצי קילו), קצת עזרה ראשונה, ערכת קפה לחוליה וכו'. זה אומר לפחות עשר קילו לא כולל הסלעים שסחבנו חזרה.
היה יום אחד שהיו לי 40 קילו על הגב, זה יותר מחצי ממה שאני שוקל.
_______
מישהו: "מה אתה אומר, קפה?"
מישהו אחר: "קפה!"
_______
היינו קמים ב-05:30 בבוקר, מתאפסים על הציוד, שותים קפה (אתה שותה קפה כדי לחיות בעסק הזה), בסביבות 06:20 היו מתחילות הנגלות עם הג'יפ (היו בערך שני רכבים, אחד של המחלקה, שאיתם אותנו אל ומה השטח. רצו מיניבוס, אבל למחלקה לא היה כסף) מהקִיבֶּל (ככה מכנים את המקום שבו ישנו... סיפור אחר) לשטח, ומתחילים לעבוד.
כלומר אמורים להתחיל לעבוד, אבל בדרך כלל מה שקורה זה שמוציאים את הפק"ל ומכינים עוד קפה.
עולים להר, מתארגנים, מתחילים לעבוד, עושים הפסקה קצרה לסנדוויץ ב-11 בערך, עוד אחת טיפה יותר ארוכה ב-14, אבל בגדול עובדים רצוץ עד שאין יותר שמש (סביבות 18) ואז הולכים לחכות להקפצות מהשטח, בינתיים שותים עוד קפה.
חוזרים לקיבל, בזמן שמחכים למקלחת קופצים לעשות השלמות של קניות, ועם המקלחת עדיין לא התפנתה - שותים עוד קפה.
אוכלים ארוחת ערב ואז נופלים למיטה, בדרך כלל סביבות שמונה-תשע בערב, אין ממש יכולת להישאר מעבר לזה.
_______
מישהו: "schist happens"
מתרגל: "בבקשה לא לקלל"
_______
ביום השלישי פגשנו את ג'ורג'.
ג'ורג' ישב על כס עשוי שיסט מוקף במתחם קטן שהוגדר במעגל אבנים - היו לו כמה כאלו פזורים ברחבי מסיב אילת.
לימינו היתה מדורה קטנה בתוך תנו שדה שהוא בנה ועליה הוא בישל תה. הוא ישב שם במכנסיים קצרים וכאפיה צהובה/שחורה וקרא ספר.
לג'ורג' היה עור כ"כ שזוף שהוא נראה אינדיאני אבל הזקן הבלונדיני והעיניים הכחולות הסגירו אותו. האישונים של ג'ורג' היו מצומצמים עד כדי כך שהיה אפשר לחשוב שכל העין שלו כחולה לחלוטין. כשפעם אחת הוא התרוממם בתנועה מהירה, כמעט ציפונו שהוא יקרא "מואדיב!".
ג'ורג' היה מורה דרך מובטל, אבל לפני זה הוא היה גיאולוג. בין עבודות הוא בא לשבת בשקט המרוחק של המסיב בין השיסטים והגנייסים במקום ממנו הוא לא יכל לראות את "נווה המדבר של הכיעור בלב השממה היפיפיה" (או כמו שכל שאר האנשים קוראים לה - אילת).
הוא חלק איתנו קצת תה וקצת הבנה.
_______
מישהי: "אמצע הלילה, תחזרו לישון או לפחות תפסיקו לטרוק דלתות."
_______
שמונה זכרים, שתי נקבות, שעת התעוררות ממוצעת 05:40.
שעת התעוררות ממוצעת של זכר 05:20 (סטיית תקן של 30 דקות).
שעת התעוררות ממוצעת של נקבה 06:20 (סטיית תקן של 10 דקות).
כמות הצעקות פרופורציונלית הפוכה ליום של המחנה.
_______
מנחה: "תשמעו, המחלקה כבר היתה צריכה להזמין חילוץ השנה אז בבקשה לא להיפצע קשה כי אין כסף לעוד אחד."
_______
ביום הרביעי קרס מתחתי מדרון.
אני הייתי בעמק בצד אחד של השטח, שאר חברי החוליה שלי היו בצד המנוגד, לא היה קוו ראיה.
הצלחתי להשיג מספיק קליטה כדי להגיד להם מה הולך איפה שאני הייתי - ואז נשמטה מתחתי האדמה.
הם כמובן נכנסו להיסטריה, בהתחשב בזה הדבר האחרון שהם שמעו לפני שהקו נותק היה אותי צורח (הסלע שאתם עומדים עליו פתאום נשמט מתחת לרגליכם והופך לערמת סלעים מתגלגלת ביחד איתכם, מה אתם הייתם עושים?).
גם לי זה היה היה כיף במיוחד, אבל הצלחתי לאסוף את עצמי אחרי כמה דקות ולדדות החוצה מהנקיק.
(וליצור קשר עם שאר החוליה שלי לפני שהם קוראים ליחידת חילוץ נגב)
זה לא היה כיף במיוחד.
_______
מתרגל: "תגיד לי, למה אתה סוחב את הבונגילה הזה בתיק שדה?"
אני: "אני צריך לעשות משהו בחצי שעה שאני יושב ומחכה לג'יפ."
_______
לא ממש הצלחתי לכתוב בסיור הזה כמו שהצלחתי בקודם, בעיקר כי הייתי ממש מותש בסוף היום ובמהלך היום עבדתי בצורה מטורפת.
אבל הצלחתי לקרוא, לא הרבה, אבל סיימתי את "סחרור" (אני צריך להעביר על זה מועדון קריאה חודש הבא, יותר טוב מ"הכרונוליטים" שממש לא אהבתי) ואת רוב "אתה בטח מתלוצץ מיסטר פיינמן!" (ספר נפלא, איש מדהים) ולהתחיל לעבור על חומר לסמינר שלי (ב-26 לאפריל, אם מישהו בדרום ורוצה לשמוע אותי מדבר על "שימוש באינטרפרומטריה של נתוני חישה מרחוק לצורך חישוב רעידות אדמה באירן") וניצלתי את הסיור כתירוץ לרכוש ציוד רישום ולעסוק בזה קצת (הולך יד ביד עם גיאולוגיה, תשאלו את הוטון).
_______
מישהו: "אור, קשה לי בדיוק להגדיר את איך שאתה נראה בשטח, זה שילוב של תייר גרמני, מורה דרך בדואי, גיאולוג סקוטי ו... לא יודע."
_______