דילמה סבוכה בשימוש במנגנוני המלצה
האינטרנט גדול מדי.
זה ידוע.
בנוסף לזה, אין באמת אפשרות סתם ללכת לאיבוד באינטרנט, לכל היותר אתה יכול לנסות לנתב את עצמך באופן חצי אקראי באמצעות לחיצה אקראית על קישורים באתרים - שלרוב מקושרים אחד לשני, אז בסופו של דבר תתחיל להסתובב במעגלים.
מצד שני, יש לנו "מדריכי תיירים" לאירועים היותר רחוקים ואקראיים של הרשת שמתוך ההכירות המוגבלת שלנו אנחנו יכולים לגשת אליהם. החל מ-Stumble upon וכלה ב-Google reader.
אפשר גם בלי, באמצעות חיפושים חצי ממקודים, כניסה לאתרים מרובים ומעקב שרשרות קישורים. אפשר גם להחליף קישורים עם אנשים (כמו שגם ככה עושים אם נתקלים במשהו מעניין).
אבל למנגנוני המלצה בדרך כלל יש גישה לכמות מקורות גדולה יותר ויכולת השליפה שלהם מעט יותר אקראית.
כאן נכנסת השאלה הגדולה - כמה אתה מאמן את המנגנון?
הבעיה העיקרית במנגנוני המלצות, היא שמרגע שאתה מלמד אותם מה מצא חן בעינך, יש סיכוי סביר שהם ימצאו עוד מאותו הדבר.
הבעיה היא - שזה עוד מאותו הדבר. זה מה שאני יודע כבר שאני אוהב (ובשלב זה או אחר ימאס לי ממנו), כמות הדברים שהם לא "מה שכבר אמרתי שמוצא חן בעיני" יורדת יותר ויותר והסיכוי למצוא משהו שאני לא מכיר ואולי ימצא חן בעיני יורד.
בגוגל רידר, לדוגמא, אני נתקל היום במעט מאוד דברים באמת חדשים לי (ואחת כמה מעניינים, מסיבה כל שהיא הוא החליט שאני ביולוג סיני או משהו כזה).
ניסיתי לאורך השנים מספר דרכים להתמודד עם הבעיה הזאת בכמה דרכים.
אחת היתה פשוט להתחיל חשבון חדש כל פעם שמנגנון ההמלצות התחיל ללעוס את עצמו (ואז לך תאלף אותו...), אחרת היתה לעבוד עם מספר חשבונות שלכל אחד מהם כיוון אחר (ועד היום אני לא מוצא איפה לעזאזל רשומים פרטי החשבון של חלק מהם) או פשוט ללכת לחפש ידנית דברים חדשים, לדחוף אותנו למנגנון המלצות ואז הוא התחיל להביא גם מזה (רק שזה סוג של הורס את כל הפואנטה של מנגנון ההמלצות).
אין לי באמת מושג מה הפיתרון, נזכרתי בזה היום אחרי שהגדרתי מחדש את Stumble upon אחרי כמה שנים שלא השתמשתי בו (טוב, לא באמת יכלתי להרשות לעצמי את אובדן הזמן, לא שעכשיו אני יכול... למרות שאני צריך לראות אם אני אצליח לגרום לו לשלוף לי מאמרים אקדמאיים שאולי יעניינו אותי, את גוגל עדיין לא הצלחתי).