רשמים ראשוניים מאובונטו 10.4
1. נזכרתי למה אני שונא לפרמט. אפילו עם שמירת מחיצות, לוקח כל כך הרבה זמן להגדר מחדש את ההעדפות (ולא באמת יכלתי לעשות שמירת מחיצות לתוכנה כי חזרתי ל-32 ביט מ-64, היות שנמאס לי מהעדר ישומים ממומשים ל-64).
1.1. ובאותה הזדמנות באמת הייתי רוצה להבין למה הערכה של אובונטו לא מגיעה מובנת עם מערכת הפונטים של קולמוס.
2. אני לא אוהב את מראה הממשק החדש, הוא יותר מדי מנסה להיות מק. בעיקר לא את הנדידה של כפתורי ה"צמצם" ו"סגור" לפינה השמאלית העליונה (הם היו בימינית).
3. היישום שמחליף את pidgin קצת מעצבן, בעיקר כי אין לו באמת אייקון משלו.
4. מאגר היישומים החדש יותר מוצלח, אבל חבל שביטלו את ההתרעה מהפעלת שתי מערכות התקנה במקביל.
5. תוספת נחמד - תמיכה בניטרול טאצ' פאד בזמן הקלדה, אולי עכשיו אני לא אנטרל אותו באופן קבוע.
6. יש חוסר עקביות מסויים ביעילות המערכת. דברים מסויימים (ניהול משימות מקבילות) עובד פחות מוצלח, אחרים (פלאש) עובדים יותר מהר.