Whatever will be- will be (??)
שרון כבר באנגליה, הפעילות בגבול הצפון כבר נקראת מלחמה, עדיין אין לי מושג מה יקרה בעתיד הקרוב (על הרחוק אני בכלל לא מעיזה לחשוב). חוסר וודאות מעלה לי את מפלס החרדה.. לא כיף לי.
הלימודים בחיפה אמורים להתחיל לקראת סוף אוקטובר (נדמה לי שב-22 או 23). מה שנקרא "אחרי החגים". אבל בינתיים צה"ל קיבל אישור מהממשלה להרחיב את הפעילות בלבנון, ונראה שכבר מותר להגיד בכל פה שמדובר במלחמה, ולא להתחבא מאחורי "מבצע" או "פעילות" או כל שאר המילים המכובסות האלה.
אז אמנם קיבלתי שובר תשלום ראשון לשכר לימוד ואיגרת לסטודנט עם פירוט שבחוג שלי ההרשמה היא לא דרך האינטרנט אלא באוני' עצמה ועוד יידעו אותי על תאריך- אבל כל עוד על חיפה נופלים טילים/רקטות/מה-שלא-יהיה, אין לי שום כוונה להגיע לשם פיזית. נחכה ונראה מה יהיה עם זה.
באתר של האוני' מדווחים על פעילות מצומצמת וחזרה הדרגתית לשגרה. מסתמן לוח מבחנים חדש שמחליף את זה שבוטל כשהתחילה המלחמה, ולימודי קיץ מתקיימים חלקית- במרחבים המוגנים, בקמפוס של אוני' י"ם ובאופן וירטואלי. בינתיים אין סימן להזמנה ליעוץ והרשמה. חוסר וודאות כבר הזכרתי?
וכל עוד אני בחוסר וודאות מלא לגבי מערכת הלימודים- אין לי שום דרך ריאלית לתכנן את השנה הבאה- האם אוכל להשיג עבודה? האם אוכל לממן מגורים? האם מספר סימני השאלה שלי יפחת בעתיד הקרוב? כי זה בהחלט לא נראה ככה מאיפה שאני יושבת.
אז בינתיים, חוץ מכמה רגעי חרדה כשאני חושבת על זה בכ"ז, אני די מנסה להדחיק ולהתעלם. מתעסקת בתרגומי מאמרים (מעניין באמת אם יחדשו בקרוב גם את הבחינות של מה"ט ויחזירו לי את דמי הכיס של ההשגחה. אבל זה עניין אחר.) ומשתדלת לשמור על סוג של סדר יום מתקבל על הדעת (כל עוד אין הכרח אחר- ללכת לישון בסביבות 3 או 4 לפנות בוקר ולקום בסביבות 11 או 12 בצהריים זה בעיני מתקבל על הדעת לגמרי. חוץ ממחר, שאני צריכה לקחת את האוטו ואת אבא כדי לעשות לו טסט. לאוטו, לא לאבא [אלו טסטים נפרדים לגמרי, אבל תודה לאל {או כל ישות אמורפית אומניפוטנטית, אם היא/הוא/הם קיים/מת/מים. לא פוסלת כלום. אפילו למדתי מילה חדשה: אגנוסטית} נראה שבסה"כ הכל בסדר]. שזה אומר לקום לפני 7 בבוקר. שזה לילה מבחינתי. ואין לי מושג מה הולך שם. מקווה שלא אצטרך להיות פעילה מידי. צריכה לזכור לקחת את הנגן שלי. צריכה לסגור כבר את הסוגריים האלה.)
יהיה טוב?
...
הלימודים בחיפה אמורים להתחיל לקראת סוף אוקטובר (נדמה לי שב-22 או 23). מה שנקרא "אחרי החגים". אבל בינתיים צה"ל קיבל אישור מהממשלה להרחיב את הפעילות בלבנון, ונראה שכבר מותר להגיד בכל פה שמדובר במלחמה, ולא להתחבא מאחורי "מבצע" או "פעילות" או כל שאר המילים המכובסות האלה.
אז אמנם קיבלתי שובר תשלום ראשון לשכר לימוד ואיגרת לסטודנט עם פירוט שבחוג שלי ההרשמה היא לא דרך האינטרנט אלא באוני' עצמה ועוד יידעו אותי על תאריך- אבל כל עוד על חיפה נופלים טילים/רקטות/מה-שלא-יהיה, אין לי שום כוונה להגיע לשם פיזית. נחכה ונראה מה יהיה עם זה.
באתר של האוני' מדווחים על פעילות מצומצמת וחזרה הדרגתית לשגרה. מסתמן לוח מבחנים חדש שמחליף את זה שבוטל כשהתחילה המלחמה, ולימודי קיץ מתקיימים חלקית- במרחבים המוגנים, בקמפוס של אוני' י"ם ובאופן וירטואלי. בינתיים אין סימן להזמנה ליעוץ והרשמה. חוסר וודאות כבר הזכרתי?
וכל עוד אני בחוסר וודאות מלא לגבי מערכת הלימודים- אין לי שום דרך ריאלית לתכנן את השנה הבאה- האם אוכל להשיג עבודה? האם אוכל לממן מגורים? האם מספר סימני השאלה שלי יפחת בעתיד הקרוב? כי זה בהחלט לא נראה ככה מאיפה שאני יושבת.
אז בינתיים, חוץ מכמה רגעי חרדה כשאני חושבת על זה בכ"ז, אני די מנסה להדחיק ולהתעלם. מתעסקת בתרגומי מאמרים (מעניין באמת אם יחדשו בקרוב גם את הבחינות של מה"ט ויחזירו לי את דמי הכיס של ההשגחה. אבל זה עניין אחר.) ומשתדלת לשמור על סוג של סדר יום מתקבל על הדעת (כל עוד אין הכרח אחר- ללכת לישון בסביבות 3 או 4 לפנות בוקר ולקום בסביבות 11 או 12 בצהריים זה בעיני מתקבל על הדעת לגמרי. חוץ ממחר, שאני צריכה לקחת את האוטו ואת אבא כדי לעשות לו טסט. לאוטו, לא לאבא [אלו טסטים נפרדים לגמרי, אבל תודה לאל {או כל ישות אמורפית אומניפוטנטית, אם היא/הוא/הם קיים/מת/מים. לא פוסלת כלום. אפילו למדתי מילה חדשה: אגנוסטית} נראה שבסה"כ הכל בסדר]. שזה אומר לקום לפני 7 בבוקר. שזה לילה מבחינתי. ואין לי מושג מה הולך שם. מקווה שלא אצטרך להיות פעילה מידי. צריכה לזכור לקחת את הנגן שלי. צריכה לסגור כבר את הסוגריים האלה.)
יהיה טוב?
...