Cha-cha-cha-changes...
היום שרון אמרה לי שהיא החליטה סופית לנסות לחיות באנגליה, החל מאוגוסט, שזה, בחישוב מהיר: החודש הבא. ג'יימס חזר לאנגליה כבר השבוע, ולה יש ראיון שני לקבלת ויזה ביום חמישי הבא.
הם לא רצו להגיד שום דבר עד שזה יהיה סופי, ולמרות שהיא החליטה ללכת על זה (בהנחה שהיא תקבל את הויזה), היא עדיין לא שלימה עם זה. אבל יש לה אופציות- אם לא ימצא חן בעניה באנגליה- יש לה יחידת דיור פרטית בחינם מחכה אצל קרובים בקנדה, וגם לחזור לארץ זו תמיד אופציה...
מאז שאני מכירה את שרון היא תמיד דיברה על לחיות בחו"ל. כשהיא חזרה מאוסטרליה/ניו-זילנד זה היה "בואו נקנה חווה בוולינגטון" או סתם דיבורי הגירה לאוסטרליה.
כשהיא הכירה את ג'יימס זה היה דיבורים קונקרטיים על מעבר לארה"ב אם הוא יתקבל לדוקטורט שם, או חזרה לאנגליה איתו, ותמיד היה ברקע אוסטרליה וקנדה.
שרון אומרת שמטריד אותה מאוד שאי אפשר באמת לצפות להגיע לביטחון כלכלי בארץ, במצב הנוכחי. היא בת 30 כמעט ועובדת במה שנחשב כעבודה טובה (45 ש"ח לשעה, משרה מלאה) ועדיין לא באמת מרוויחה מספיק בשביל לחיות טוב ולחסוך במקביל.
אצלי המצב עוד יותר גרוע- אין לי מקצוע אמיתי כרגע, כך שאני לא יכולה באמת להשיג עבודה נורמלית. עוד מעט בת 30 ועדיין (שוב) גרה עם ההורים, סטודנטית נצחית כמעט (בתקווה שאחרי הלימודים הקרובים כן אוכל למצוא עבודה נורמלית...)- אבל אני לא מסוגלת לראות את עצמי חיה במקום אחר.
כן, מדינה לא משהו הישראל הזאת. לא מספיק הצרות הרגילות של כלכלה בקרשים, שוק עבודה נצלני ושחיתות שדואגת שהעשירים יתעשרו ושום דבר אחר בעצם לא יקרה- אז גם מלחמה עכשיו (אני אסקפיסטית מכדי לדעת באמת מה לעזזל הולך שם, אבל גם אסקפיזם חזק לא יכול למנוע מהמציאות לחלחל במקרים כאלה. טילים על חיפה זה משהו שמחלחל) ועדיין- אני לא מסוגלת לחשוב על לגור במקום אחר.
נראה לי שהרוב זה המשפחה, אבל גם הקשר למקום, לשפה, לתרבות[תת-תרבות לעיתים]- קשה לי לראות את עצמי חיה בהקשר אחר. אולי עם בן זוג או משפחה במקום אחר זה מעבר הגיוני יותר, אבל אין לי אף אחד מאלו- אז זה היפותטי לגמרי.
המעבר היחיד שאני חושבת עליו כרגע הוא למרכז הארץ הזאת. ההגירה של שרון וג'יימס רק מדגישה את מה שכבר היה ברור לי- לא יהיה לי מה לחפש בבאר שבע בשנה הבאה. אז ברגע שיהיה לי מושג כלשהו על מערכת הלימודים- אני אתחיל לחפש עבודה שתוכל להחזיק אותי שם תוך כדי לימודים [בתקווה שאוכל לפחות בהתחלה לגור עם נמי (או לפחות בדירה שלה- היא נכון לימים אלו נמצאת יותר זמן אצל החבר בקופנהאגן מאשר בארץ. שוב העניין עם המעבר לחו"ל והבן זוג...)- כי נראה לי שיהיה כמעט בלתי אפשרי לחפש עבודה במרכז לפני שגרים שם].
למה זה לא יותר פשוט לזכות בלוטו או להתחתן עם מיליונר?
החיים לא הוגנים
הם לא רצו להגיד שום דבר עד שזה יהיה סופי, ולמרות שהיא החליטה ללכת על זה (בהנחה שהיא תקבל את הויזה), היא עדיין לא שלימה עם זה. אבל יש לה אופציות- אם לא ימצא חן בעניה באנגליה- יש לה יחידת דיור פרטית בחינם מחכה אצל קרובים בקנדה, וגם לחזור לארץ זו תמיד אופציה...
מאז שאני מכירה את שרון היא תמיד דיברה על לחיות בחו"ל. כשהיא חזרה מאוסטרליה/ניו-זילנד זה היה "בואו נקנה חווה בוולינגטון" או סתם דיבורי הגירה לאוסטרליה.
כשהיא הכירה את ג'יימס זה היה דיבורים קונקרטיים על מעבר לארה"ב אם הוא יתקבל לדוקטורט שם, או חזרה לאנגליה איתו, ותמיד היה ברקע אוסטרליה וקנדה.
שרון אומרת שמטריד אותה מאוד שאי אפשר באמת לצפות להגיע לביטחון כלכלי בארץ, במצב הנוכחי. היא בת 30 כמעט ועובדת במה שנחשב כעבודה טובה (45 ש"ח לשעה, משרה מלאה) ועדיין לא באמת מרוויחה מספיק בשביל לחיות טוב ולחסוך במקביל.
אצלי המצב עוד יותר גרוע- אין לי מקצוע אמיתי כרגע, כך שאני לא יכולה באמת להשיג עבודה נורמלית. עוד מעט בת 30 ועדיין (שוב) גרה עם ההורים, סטודנטית נצחית כמעט (בתקווה שאחרי הלימודים הקרובים כן אוכל למצוא עבודה נורמלית...)- אבל אני לא מסוגלת לראות את עצמי חיה במקום אחר.
כן, מדינה לא משהו הישראל הזאת. לא מספיק הצרות הרגילות של כלכלה בקרשים, שוק עבודה נצלני ושחיתות שדואגת שהעשירים יתעשרו ושום דבר אחר בעצם לא יקרה- אז גם מלחמה עכשיו (אני אסקפיסטית מכדי לדעת באמת מה לעזזל הולך שם, אבל גם אסקפיזם חזק לא יכול למנוע מהמציאות לחלחל במקרים כאלה. טילים על חיפה זה משהו שמחלחל) ועדיין- אני לא מסוגלת לחשוב על לגור במקום אחר.
נראה לי שהרוב זה המשפחה, אבל גם הקשר למקום, לשפה, לתרבות[תת-תרבות לעיתים]- קשה לי לראות את עצמי חיה בהקשר אחר. אולי עם בן זוג או משפחה במקום אחר זה מעבר הגיוני יותר, אבל אין לי אף אחד מאלו- אז זה היפותטי לגמרי.
המעבר היחיד שאני חושבת עליו כרגע הוא למרכז הארץ הזאת. ההגירה של שרון וג'יימס רק מדגישה את מה שכבר היה ברור לי- לא יהיה לי מה לחפש בבאר שבע בשנה הבאה. אז ברגע שיהיה לי מושג כלשהו על מערכת הלימודים- אני אתחיל לחפש עבודה שתוכל להחזיק אותי שם תוך כדי לימודים [בתקווה שאוכל לפחות בהתחלה לגור עם נמי (או לפחות בדירה שלה- היא נכון לימים אלו נמצאת יותר זמן אצל החבר בקופנהאגן מאשר בארץ. שוב העניין עם המעבר לחו"ל והבן זוג...)- כי נראה לי שיהיה כמעט בלתי אפשרי לחפש עבודה במרכז לפני שגרים שם].
למה זה לא יותר פשוט לזכות בלוטו או להתחתן עם מיליונר?
החיים לא הוגנים