אין רגע דל
מדי פעם אני ממש שוקלת להתחיל לעקוב ברצינות אחרי הבלוג של אורן זריף. למשל, אחרי שאני קוראת שירון לונדון הוא משיח בן דוד. נכון שתמיד חשדתם?
אורן זריף מעורר בכולנו אופטימיות רבה. בחברה אחרת, הוא היה עלול להיות מאושפז, או הומלס. בחברה שלנו, יש לו המון כסף ופרסום. אכן, מעודד לדעת שבחברה שלנו, ההזדמנויות שוות לכולם.
___
ושכחתי: תודה לבצלאל על הלינק.
בעתונים רוסים חינמיים אשר מחולקים באזורים עם ריכוזי אוכלוסיה רוסית הזויה (קרי: בת-ים, אשדוד, אשקלון) ואזורים הזוים כלליים ששם עוברת אוכלוסיה רוסית (קרי: התחנה המרכזית) ישנו ז'אנר שלם של מודעות של... הממ.. אנשים כמו אורן זריף, אשר מבטיחים, תמורת תשלום סמלי, לתקן את הגורל, לבטל קללות שהוטלו, לגרום לכך שהבעל או האשה שעזבו אותך יחזרו ויאהבו אותך מחדש וכו' וכו'.
לפני זמן מה כתבתי על אחד כזה, בשם אוויון-באטיר (oyun-batyr), שבא לארץ לכמה שבועות לפני מספר שנים והציג את עצמו כשמאן ראשי של סיביר.
לפני מספר חודשים מצאתי עתון רוסי חינמי עם הפרסומת שלו וכתבתי עליו. בעקרון הפרסומת אליו מלאה ב"מכתבים" מ"לקוחות" מרוצים שלו ( ... )
Reply
ראיתי לא מזמן איזו תוכנית תיעודית על ילדה רוסייה שכביכול בעלת "ראיית רנטגן", שניסו לבחון אותה מדעית כדי לראות אם זה באמת עובד. התוצאות לא היו משהו.
הבנתי שברוסיה יש הרבה כאלה באופן כללי.
Reply
ברוסיה יש הרבה שרלטנים, וזה עסק מאד כלכלי.
פעם אחד כשעבדתי בתמיכה טכנית יצא לי לדבר עם שרלטן אחד שאירח אתר בחברה שעבדתי בה. הוא מישהו יחסית ידוע בסצנת השרלטנים הישראלית, שעוסק ב"רפואה קבלית" (כשעשיתי חיפוש על השם שלו בגוגל ראיתי שעשו עליו פעם תחקיר ב"כלבוטק" ואז הוא תבע את כלבוטק על זה שקראו לו שרלטן ורמאי וזכה). הוא היה אחד האנשים הכי גסי רוח שאי פעם דיברתי איתם. הבעיה שלו? פרצו לו לאתר והשחיטו אותו. שחזרנו את האתר שלו לקדמותו כמעט מיד, עוד לפני שהוא פנה. רק מה, בדיוק באותו הרגע גוגל עבר וכשחיפשו את השם שלו גוגל הציג את השורות מהמטמון(היה כתוב שם משהו בנוסח fuck israel-- allah aqbar-- hezbollah). רק שהוא לא הבין שאין לנו שליטה על גוגל והוא צריך לחכות כמה ימים עד שגוגל יעבור על העמוד שלו שוב. אז הוא צעק וקילל במשך איזה שעתיים.
והאיש הזה טוען שהוא עוזר נגד עין הרע.
מה שכן, כאמור, מבחינת כס, כנראה בחרתי במקצוע הלא נכון. הנה, למשל, דוגמה.
Reply
^מבחינה כספית.
Reply
מבחינה כספית, כולנו בחרנו במקצוע הלא נכון.
Reply
אני לא מזמן גם כן ראיתי תוכנית מעניינת על כל מינה שרלטנים. קוראים לה enemies of reason
*googles*
הנה לינק:
חלק 1
חלק 2.
Reply
Reply
הו, זה מובן מאליו. וגם, תוסיף לזה פלחי אוכלוסייה עניים ובלי גישה לטיפול רפואי נאות.
בארגנטינה, אחרי פול החונטה, היה מה שכונה el gran destape, שבתרגום חופשי זה משהו כמו "חליצת הפקק הגדולה". במשך שנים הייתה צנזורה חריפה על הכל, ופתאום כל דוכני העיתונים התמלאו במגזינים עם סאטירה נוקבת, ביקורת פוליטית נוקבת, וסקס מפורש ופרברטי נוקב גם הוא. ההצפה של מרפאים שאמאניסטים בברה"מ לשעבר מאד הזכירה לי את זה.
Reply
כך שלזלזל לא צריך.
Reply
ברוסיה היתה תקופה די ארוכה שהורים שלי עבדו בעיר צפונית אחת בשם וורקוטה. וורקוטה זאת עיר שיש בה שלג 9 חודשים בשנה, לילה ויום פולאריים (שנמשכים חצי שנה כל אחד) והטמפרטורות מגיעות אל מתחת למינוס 40 מעלות, עם טונדרה מסביב. באותה טונדרה היית יכול למצוא התישבויות של עם הקומי המקומי. בשנות ה30 וה40 היה שם סניף של הגולאג; ההורים שלי באו לשם בשנות ה80, כשכבר לא היה גולאג שם, כי שילמו שם משכורות טובות יותר בעבור אותם תנאי אקלים קשים. אחת העבודות שאבא שלי עבד בהן היתה במכרה פחם (אבא שלי צייר וכל מכרה פחם ברוסיה הסובייטית היה מאד צריך ציירים, במיוחד בתקופה של חגים קומוניסטיים כמו הראשון במאי-- הרי צריך המון כרוזים בנוסח "נבצע את תוכנית החומש לכריעת פחם בשלוש שנים!", ובאופן כללי, תמונות של לנין וכאלה). באותו מכרה פחם עבדו כמה מבני העם הזה (מה שלא מפתיע, כי עם בואו של השלטון הסובייטי הרוב עבר לערים והיוו חלק נכבד מהאוכלוסיה באזור); איכשהו אבא שלי זכה להמון כבוד אצלהם. אחד מהם (שפעם אבא שלי עשה לו איזה טובה) גר בעצמו ביישוב עירוני ליד וורקוטה, אבל היו לו קרובי משפחה שגרו בהתישבות בטונדרה ועסקו רובם בגידול איילים. הוא הזמין את אבא שלי לבקר איתו ( ... )
Reply
Leave a comment