סופר-קולנוע, אז והיום
בשבת האחרונה זכיתי לצפות, באדיבות א' וא' וגם ר' אחת, בל נשכח, בחביב הקהל, האביר האפל (הקהל צודק, אגב, ככל שכואב לי להודות בזה, סנובית אליטיסטית שכמוני), באיימקס שבקריון. לא נעים לי לומר את זה, אבל המסך פשוט פאקינג גדול מדי. הרג לי את העיניים. מאחר שראיתי שם את בייוולף בתלת מימד והיה בסדר, אני נאלצת להניח שהמסך הזה פשוט גדול מדי לסרט רגיל, ורחמיי ( Read more... )
הא? אתה בטוח שאתה מדבר על הסרט שראינו, או על הסרט שאתה חושב שהיה צריך להיות הסרט שראינו? כי הסרט הזה נעשה באופן הכי ריאליסטי שאפשר עם הפרמיס הקיים - מזכיר לי את האופן שבו הרבה פעמים אנחנו לוקחים פרמיס מגוחך ומנסים לבנות סביבו סיפור מד"בי ריאליסטי (כמו שגיא ואני עשינו בשעתו עם סיפור שלא גמרנו לכתוב שנקרא "לעולם לא ביום שני", שמנסה להסביר באופן מד"בי לחלוטין מצב שבו לכל בני האדם יש יכולת גניטה בכל ימי השבוע מלבד יום שני). גם לגבי הטענה שלך ש"אין אנשים כמו בטמן ואין אנשים כמו הג'וקר" - אה, נו. בעולמנו יש אנשים מוזרים בהרבה, וכפי שהסרט הזה מציג אותם, בטמן והג'וקר אינם בלתי אפשריים במסגרת הידוע לנו על הטבע האנושי. הם, נכון לרגע זה, בלתי קיימים.
מעבר לכך, אין שום קשר לוגי בין החלק שהצבת לפני ה"לפיכך" לחלק שהצבת אחריו. השאלה אם משהו ריאליסטי או לא אינה קשורה לשאלה אם יש לו מעמקים פסיכולוגיים או לא. אתה יכול למקם סיפור בארץ הצבעים העליזים, במעמקי הגיהינום, ביקום דאלי סוריאליסטי או בכל מקום לא ריאלי אחר ועדיין לקבל סיפור בעל עומק פסיכולוגי, כי זה פשוט לא קשור למידת הריאליזם. הסרט הזה בונה עומק פסיכולוגי (כל התהליך שמוביל את באטמן להבין מה הוא חייב לעשות, או כל התהליך שמוביל את טופייס למקום שהוא מגיע אליו, למשל, הם תהליכים פסיכולוגיים - לא פילוסופיים - ברורים לחלוטין) ואין לי מושג איך הצלחת לפספס את זה.
Reply
החיים הם לא פיקניק, אנשים הם זבל וחלק לא מבוטל מהם למכירה, הגיבור לא תמיד נשאר גיבור. (היו לי עוד כמה נקודות, לא רציתי לספיילר)
כמו שאמרו החבר'ה בארץ נהדרת - קשה.
אני נהנית מזה שמוכרים לי בדיה שאני יכולה לקנות - מטאפורית, ולא רק רוצה אבל יודעת יותר טוב...
ובציטוט ישיר של אותו חבר ממקודם: "אך, האחים נולאן האלה... הם מפציצים."
Reply
Leave a comment