מחסום השפה
בספר שאני מתרגמת עכשיו יש הרבה קטעי גרמנית.
אני לא יודעת גרמנית. אבל אני כמעט יודעת.
אני מבינה מספיק את השפה כדי להרגיש שאני כמעט מסוגלת לפענח את המשמעות. אני מרגישה את מבנה המשפט, קצת ממשמעויות הגזעים והבניינים וכל חלקי השפה המשונים שמרכיבים אותו, פה ושם פועל, פה ושם שם עצם, פה ושם כינוי רומז או הטיית זמן - אבל לא באמת מבינה. הרגשתי אותו דבר בצרפת, כשכל הזמן הייתה לי התחושה שאני אמורה להיות מסוגלת להבין את השפה, אבל אף פעם לא חציתי את סף ההבנה הזה. כל הזמן על קצה הלשון. כל הזמן כמעט. כשהדוויג-מריה קרקודה, סופרת מד"ב מיוון (שידעה רק צרפתית בנוסף ליוונית), ניסתה לדבר איתי בלי תיווך בעלה (שידע גם אנגלית), כמעט יצאתי מדעתי בניסיון להבין. אני יודעת שהיא סיפרה לי על החתול שלה, שמת. אני יודעת עוד מעט מאד על הסיפור מסביב. טיפה על הבית שלה ביוון. זהו.
זה מתסכל ברמות, התפיסה-למחצה הזאת. אני רוצה ללמוד את השפות האלה, לעזאזל. למה אין לי זמן?