כי הבטחתי לזיו: מם מחצית-האמת
אחותו של זיו קריינה את ההורוסקופ שלו (וגם שלי, כי אנחנו חולקים מזל), ודיווחה על כך שמישהו יספר לו (ולי) בשבוע הקרוב הרבה חצאי-אמיתות. לאור העובדה ששנינו קוראים בלוגים באלג'יי, זה נשמע הגיוני מאד. אהמ. אבל מכאן המשיכה הספקולציה: מה זה חצאי-אמיתות? האם זה אומר שחצי מכל מה שאומרים לנו יהיה נכון? או אולי חצי מכל אמירה?
אז הנה, מם מחצית-האמת (שאגב, מושאל מטכניקה מצוינת שפותחה לצורך מחקר - הוספתי הסבר קצר בנושא בסוף). אני מניחה שכבר היה משהו כזה פעם, לאור העובדה שהעקרון הזה היה בשימוש גם בשעשועוני טלוויזיה וגם במקומות אחרים, אבל לא ממש משנה לי:
פרסמו בבלוג שלכם עשר עובדות ביחס אליכם, שחמש מתוכן אמת וחמש מתוכן שקר, כשהן מעורבבות היטב. אל תציינו איזו היא איזו. אל תשיבו לשאלות מה נכון ומה לא.
[For use of those hooked on English, the Half-Truth Meme: Post to your blog ten facts about you, five of which should be true and five - false. Mix them up well. Do not state which is which. Do not answer questions as to which is true and which isn't.]
- מעולם לא היה לי בן זוג שלא היה חובב מד"ב.
- עזבתי את בית הספר בגיל 16 והלכתי לעבוד כמטפלת בשני ילדים ממשפחה דתית.
- אחד הסרטים האהובים עלי בכל הזמנים הוא "ד"ר סטריינג'לאב", וראיתי אותו כבר מספר דו-ספרתי של פעמים.
- היה לי סיפור אהבה עם אחד המרצים שלי מהאוניברסיטה, שהסתיים בשברון-לב כשהוא עזב לשנת שבתון באנגליה.
- מישהו כתב תסריט על פי סיפור שלי מתוך כוונה להפוך אותו לסרט הוליוודי, והגיע מרחק שני שלבים מלהגשים את זה.
- בתקופת החטיבה הערצתי את להקת Culture Club. עד היום יש לי איפה שהוא את לוח השנה שלהם.
- בגיל ההתבגרות שלחתי סדרה של מכתבים לרוברט היינליין, שהיה הסופר הנערץ עלי. הוא מעולם לא ענה לי. כן, זה היה לפני שהוא מת.
- הייתי מורה בבית ספר תיכון.
- הייתה תקופה שהייתי מכורה לצפייה בפרקים מוקלטים של "הדרדסים".
- בין שתי כפות הרגליים שלי יש הבדל של מספר שלם, מה שדי מקשה עלי לקנות נעליים.
בבקשה. עכשיו הכדור במגרש שלכם. אם אתם בוחרים להשקיע זמן ומרץ במם הזה, בבקשה תעשו את זה מעניין. :-)
____
ההיגיון שמאחורי זה: בזמנו פותחו כמה שיטות כדי להתמודד עם הנטייה של נבדקים לשקר במחקרים בעלי אופי רגיש. למשל, במחקרי עמדות לגבי איידס התקשו להוציא מנבדקים תשובה אמיתית בשאלה אם הם נשאים או לא. בעיות דומות, כמובן, ניתן למצוא בכל הנוגע לשאלות שנוטים להסתיר את התשובות עליהן, כמו עניינים הנוגעים למין ולזהות מינית, ומגוון נושאים שנמצאים בשולי ההסכמה החברתית.
אחת השיטות ששעשעו אותי במיוחד עושה שימוש בהטלת מטבע, ועובדת על שאלות דיכוטומיות. ראשית הנבדק מטיל מטבע, ותוצאת ההטלה קובעת אם יענה על השאלה בכנות או על פי הטלת מטבע נוספת. היו עוד כמה וריאציות על האופן שבו מוכנסת האקראיות לבחירת התשובה, כשתמיד, כמובן, מדובר בהסתברות ידועה. כך אין לנסיין כל אפשרות לדעת אילו מהתשובות אמיתיות ואילו לא, מה שמקל על הנבדק לענות יותר בכנות כי הוא חש פחות חשוף, אבל נטיות סטטיסטיות (מעבר למספר גדול של נבדקים) מתגלות בבירור.
בנוסף, במם שלעיל יש את אלמנט ההמצאה, שמאפשר למשתתף בו להמציא אני אחר, אם כזה שעונה על הנרטיב האידיאלי שלו ואם סתם בגדר אקספרימנט משועשע; וכן את הבחירה באילו סוגים של הצהרות להתמקד. למעשה, אילו הייתי עדיין באקדמיה, הייתי שוקלת לבסס על המשחק הזה מחקר.
[הערה מאוחרת: רותי מציעה לפתוח את זה לניחושים ולהפוך את זה למשחק. אני תוהה אם פתיחת העסק לניחושים לא תפחית בהרבה ממידת החשיפה ותוביל להצהרות משעממות ובנאליות. מה דעתכם?]
זיו: בתמורה אני מצפה לגרסת הקומיקס שלך ל-I have a toothpick על פי DTE...