(no subject)
באחת משיחותי האחרונות עם יוסף שמעתי מפיו את המשפט הבא (בערך): "אני מבקר אנשים שמסוכנים לעולם, ואתה מבקר יוצרים שאתה לא אוהב את הכתיבה שלהם". במלים אחרות: דיקטטור מזיק יותר מגרפומן, אפילו אם מדובר בגרפומן מגלומן בסדר גודל אגדי. וחוץ מזה, דיקטטורים יש כמו זבל, ואילו גרפומן מגלומן בסדר גודל אגדי הוא תופעה נדירה, מפלצת כמעט מיתולוגית. כך היה עד שלשום.
שלשום הזדמנתי ל"צומת ספרים" בפתח תקוה. קניתי את כתבי אלכסנדר פן וקיבלתי במתנה את תרגומי אלן גינזברג של זך. ממרומי מדף השירה פזלה אלי אנתולוגיה ענקמונית: שבעה שערי שירה פרי עמלו של אריה סתיו. "זאת מן הסתם איזו אנציקלופדיה", חשבתי לתומי, והשתרכתי לקופה הרושמת. האמת העצובה נגליתה לי אתמול: האנתולגיה הסתוית אינה אלא אוסף אדיר של תרגומי שירה מערבית, מן היוונים ועד לאיזמים: למעלה מאלפיים שירים, למעלה מאלף שקלים, למעלה ממאתיים משוררים, בערך עשרה קילוגרמים, תשע שפות, שבעה כרכים, מתרגם אחד ויחיד.
עיינתי בכמה מן הכרכים באימה מהולה בסקרנות מזוכיסטית. כמה ידידים ותיקים קידמו את פני: שגיאות לקסיקליות וסמנטיות, תרגומים חלקיים (לפעמים חסר שליש מן השיר), תרגומים מפוקפקים משפות שהמתרגם אינו מצוי בהן, השמטות ושיפורים, רידודים ואיבודים, עימוד לא נכון - ומעל לכול: ביקורת מקוממת על כמה וכמה מתרגמים שאני מעריך. המתרגם משוכנע, כנראה, שהוא עושה הכול יותר טוב מכולם. התוצאה היא טבח המוני, קבר אחים שהניצולים המעטים זוחלים מתוכו שותתי דם.
אני חייב לקנות את זה.
עדכון: המשך כאן.