פה ושם בארץ ישראל- פריחת האירוסים
קצת באיחור, כי כבר עברו כמעט שבועיים מאז הטיול המדובר, ושבועיים בעניינים של פריחה הם זמן לא מועט. ובכל זאת.
לפני כשבועיים לקחנו, האיש ואני, את הקטנטונת לטיול-של-ממש הראשון של חייה.
היא במנשא עלי, הוא לוקח את התיק, ואנחנו משוטטים לנו בשמורת האירוסים שבנתניה. הריח משכר, והאירוסים פורחים.
למחרת, חזרנו אני והתינוקת עם אחותי. אבל במצלמה לא היו בטריות, אז אין ממש תמונות של הקטנטונת עם אירוסים.
אח"כ חצינו את הכביש (כלומר נסענו קצת ועשינו פרסה וחנינו בצד השני, כי בכל זאת הכביש די ראשי והיינו עם התינוקונת ) לראות מה התחדש בשלולית החורף. מה אומר, שלולית. ריח ירוק. הכשירו שם פארק יפה למדי עם הרבה משחקים לילדים, וכשהיינו שם בדיוק הגיע איזה בית ספר לביקור- השלולית היא אתר די פופולרי לתלמידים.יש בה מיני בעלי חיים שהם פחות או יותר ייחודיים. אני עדיין זוכרת שהסתכלנו על דפניות במיקרוסקופ,כשאני הייתי בתיכון. בית הספר שלנו לקח כפרוייקט את השלולית הזו, שכבר אז היתה אתר די פופולרי לבתי ספר מהאזור, אבל תכננו באותה עת לייבש אותה ולבנות. אז כשאני מטיילת שם, אני מרגישה טיפ-טיפה גאווה על זה שהשלולית הצטרפה לשמורת הטבע (או לפחות, בערך), ופיתחו את ה"תיירותיות" שלה במקום לבנות עליה. היא כברהרבה פחות פראית, זה ברור - אבל היא הוכשרה להיות אטרקציה לילדים בהרבה גילאים (וגם לסתם אנשים מהאזור שמחפשים שביל אופניים מעניין לרכב עליו) גם בקיץ (כשהשלולית כמובן יבשה) - והיא עדיין שם, עם הצפרדעים והדפניות שלה.
הפעם הביקור שלנו היה קצר, כי התינוקונת התחילה להיות עצבנית, אבל כשהיא תהיה קצת יותר גדולה, יכול להיות שנחזור ונסתכל על הראשנים.
סיפור לסיום: כשהייתי ממש קטנה - בת 4 או משהו כזה - הורי לקחו אותי לטיול בשמורת האירוסים. באותה שמורה שאליה לקחנו אישי ואני את בתנו התינוקת לפני כשבועיים.
בכל אופן, בערב שוחחתי בטלפון עם סבתי ז"ל (כבר היה אז טלפון).
"מה עשיתם היום?"
-"טיילנו בשמורת האירוסים"
-"והאירוסים פורחים?"
שתיקה.
אחרי כדקה של שתיקה, אמרתי -"אני לא יודעת, אבל כשהיינו שם הם פרחו".
אז עכשיו זה גם מה שיש לי לומר לכם - אני לא יודעת, אבל כשהיינו שם הם פרחו.
לפי המידע המסתובב, הם אמורים עדיין לפרוח לעוד איזה שבוע או משהו, אבל הם מתקרבים לסוף העונה שלהם.
שמורת האירוסים, עם או בלי שלולית החורף, תספק טיול נעים ומהנה של בין חצי שעה לכמה שעות שיש לכם. השמורה לא גדולה,אבל יש בה כל מיני שבילים מעניינים- ולפחות דיונת חול אחת שמנהג הילדים הוא להתגלגל במורדה (כמובן, לא התינוקונת, אבל כשהיא תגדל). אגב שבילים- מדי פעם בשמורה אתם הולכים לכם בשביל לגיטימי לגמרי, ולפתע מוצאים את עצמכם מחוץ לשביל המגודר. זה לא אתם, זו השמורה.
אם אתם מגיעים, תרימו טלפון, תקפצו לקפה.