סוג של דודה
יש לי חבר טוב, ששמו זיו.
אנחנו מכירים שש שנים בערך, מאז שאני הייתי בת 16 וזיו בן 21, נדמה לי (הרבצתי לו).
היו תקופות שבהן היינו יותר בקשר (בתקופת החנות "קיטארו" בת"א למשל, כשהייתי שורצת שם כל ערב כמעט) ותקופות בהן הקשר נעשה "דליל" יותר (עכשיו למשל, כשהם גרים בנתניה). אבל זה לא כל כך משנה, מכיוון שאהבה טהורה ועצומה כמו זו שאני רוחשת לזיו (ומאמינה שזה הדדי) שומרת על עצמה, ולא תלויה בדברים כמו להיפגש ממש.
אז הגיעה טיש. בהתחלה הייתי קצת חשדנית כלפיה, אבל מהר מאוד הבנתי שאם זיו אוהב אותה כנראה שזה בצדק, וגם למדתי להכיר אותה: אחת מהנשים החזקות, המוכשרות, המדהימות (והמסוכנות) ביותר שיש.
החתונה הייתה אירוע מדהים, הם היו החברים הראשונים שלי שהתחתנו, ולמען האמת, בינתיים גם היחידים. אני זוכרת את החיבוק עם זיו, לבוש בחליפה, לפני שהגיעו האורחים, ואת דמעות ההתרגשות שלו. אני זוכרת את טיש היפהפיה בשמלת הכלה שנתפרה במיוחד בשבילה ע"פ העיצוב שלה, בתכלת כדי שיתאים לשיער.
שנתיים אחר כך הגיעה הבשורה: אנחנו בהריון!
חיכינו חיכינו, ועכשיו היא כאן.
אתמול שמענו, ומיד הלכנו לבקר את ההורים הטריים ואת זו שזה עתה הגיעה.
כמה שהיא קטנה!
פיצפונת, זערורית.
אנשים תמיד אומרים על תינוקות שהם יפים, אני לא מבינה את זה. כשהם נולדים הם נראים כולם אותו הדבר, וקצת כמו כרוב מעוך. הם מרשימים, חמודים, loveable, אבל יפים?
בקיצור, היא מדהימה. יש לה פנים קטנטנים, אצבעות מיניאטוריות אך מושלמות, עיניים כהות ועירניות..
וקוראים לה, גבּריאל.