Total

Feb 24, 2010 21:56

אני לא אמא טוטאלית.
כלומר- מעולם לא תכננתי לשבת עם הילד בבית עד שיהיה בן שנה.
חשבתי על חצי שנה, אבל גם זה לא היה.
הוא נשלח לגן בן שלושה וחצי חודשים. ממש תינוק. ואני חזרתי לעבוד וללמוד.
אז הוא נמצא בגן עד ארבע אחה"צ, ואז השבוע מתחלק. או שזה אחד מהיומיים שבו אני לומדת או עובדת עד מאוחר, ואז אני זוכה לראות אותו רק בשמונה בערב, או שזה שאר ימי השבוע בהם אני אוספת אותו ונמצאת איתו בדרך כלל אצל ההורים.
יש לענק ולי הורים שמאוד אוהבים להיות סבים.
מאוד אוהבים ומאוד מתעקשים.
כך שיוצא שהם פוגשים את יואב לעיתים מאוד מזומנות, ויואב בקושי מכיר את הבית בשעות אחה"צ, כי רוב השבוע הוא כלל לא כאן.
אז כשיוצא לי, בערך אחת לשלושה שבועות, לקחת אותו איתי, לבית שלנו, ולבלות איתו בכיף אחר צהריים שלם- אני קופצת על ההזדמנות.
אני סוגרת את כל הקצוות לפני כן- מחשב כבוי, אין טלפונים ועבודה מעיקה שצריכה להתרחש אחה"צ, יש בבית מספיק אוכל, מים, ומוצצים.
יוצאת מוקדם, אוספת אותו- ואז במשך חמש וחצי שעות- אני אמא טוטאלית. לגמרי שקועה במתוק, ובמרוץ האינסופי לסחוט ממנו חיוכים וצחוק מתגלגל.
ובל נשכח להעשיר את מוחו המתפתח בשירי ילדות נשכחים, שירי כוורת ובון ג'ובי, ותירס חם מול טרי פראצ'ט. (הוא אוהב לשמוע קול מדבר כשהוא הולך לישון, לקרוא ספר עם הרבה מלל זה פתרון נהדר).

אין כמו להיות אמא.
Previous post Next post
Up