Oct 27, 2009 22:49
משרד החינוך דורש מעבדיו שהינם אנשי מקצוע אך אינם מורים לעבור קורס "התאמה להוראה". בקורס הזה נלמד נקודות מבט שונות של אנשי מקצוע אחרים, נעבור הרצאות מסוגים שונים ומשונים, על נושאים שמדברים אלינו יותר או פחות. רשימת המרצים והנושאים מגוונת, ויש בה דברים שנמעים מעניינים.
אבל.
יש דברים שמעולם לא התחברתי אליהם יותר מדי. אלתורים במוזיקה הם חלק מהם. אז השיעורים הראשונים של השנה שהיו של מטפלת באמצעות מוזיקה הם משהו שמעולם לא נתקלתי בו, ובוודאי שמעולם לא מצאתי מעניין או מושך במיוחד.
שמענו קטעי מוזיקה, קטעים שאנשים אלתרו במסגרות שונות, והיינו צריכים לחשוב מה עולה לנו בראש, ולנתח אותם. אותו הדבר עם קטעי מוזיקה "רשמיים", כאלו שפורסמו וידועים לציבור.
הניתוח שלי היה במידת מה שונה משל האחרים, באמת כנראה ראיתי שם דברים שונים. החיבור הוא פחות.
אבל אז, קיבלנו משימה. לשמוע קטע, ולכתוב עליו שיר, בקבוצות. לבחור קטע שהתחברנו אליו, ולגבש שיר בקבוצה. תוך שימוש בקטע עצמו, כלי נגינה בחדר, והקול שלנו.
התחברתי לקטע שנוגן בכלי נשיפה אוסטרלי מסורתי, והדמיון פרח, ורשמתי מה שהרגשתי ורשמים ומילים ודימויים שעלו לי בראש. כל מיני תמות מג'ונגל וחיפוש, וחיות וטבע.
ואז הצטרפתי לקבוצה.
התוצאה היתה כזו:
מחפש דרך להגיע, לדבר איתך שוב,
בתוך יער סבוך, לא מצליח לצאת.
שומע את קריאתך מהדהדת בהרים,
מחפש דרך מילוט אך נמצא בין קירות סגורים.
אבא, נאבק לצאת אליך אל החופש,
בסיוט מתמשך, עטוף בבדידות,
המרחק מייאש...
אבא, אייך?
?????