There and Back Again
19:30. יצחק שדה. אני עולה על האופניים. קרליבך, אבן גבירול .דוד המלך. איכילוב. אני מקפץ מהמדרכה לכביש וחזרה. שועט בירידות, טוחן בעליות. ויצמן, כיכר המדינה. מקיף את בית הספר הישן. בירידה לירקון עושה סלאלום סביב כוס קפה באמצע הכביש. עוקף הולכי רגל בפארק. נכנס לדיזנגוף בסיבוב. חוצה את ירמיהו, נורדאו, ז’בוטינסקי.
20:15. הגעתי.
בא לקשור את האופניים.
רגע.
איפה המפתחות שלי?
עולה חזרה בדיזנגוף. ז’בוטינסקי, נורדאו, ירמיהו. אנשי הג’וגינג בפארק עוקפים אותי, העיניים שלי ברצפה. מאחורי בית הספר הישן מישהו דרס את כוס הקפה. כיכר המדינה, ויצמן. שומר באיכילוב מושך בכתפיו, לא ראה מפתחות. גורר את האופניים במורד דוד המלך, מעלה אבן גבירול. בקרליבך אני מתחיל לדבר עם חתולי רחוב, מבקש מהם למצוא לי את המפתחות. ביצחק שדה חיילת אבודה מבקשת ממני הנחיות. אם הייתי במשחק מחשב, היא היתה מעניקה לי תמורתן צרור מפתחות. החיים הם לא קווסט של סיירה.
22:00. הגיע זמן לקחת את המפתחות הרזרביים מאורי.
עדכון:
הם נפלו דרך חור בתיק לתא אחורי. הם היו עלי לאורך כל הסיבוב.