מרחבים אבודים
הפסקה הזו הייתה אמורה להיות פוסט ארוך יותר בבלוג של ההם, אבל הוא לא התגבש לכדי שום דבר ואיבד את דרכו. אז אני אפרסם כאן את הפסקה הראשונה, שכן אהבתי:
בעליה לאיילון הדיסק עובר טראק, ובמשך ארבע דקות וארבעים-ארבע שניות השמש התל-אביבית הקופחת מתאיידת ומחשיכה. המכונית הופכת סביבך לקרון ב-S-Bahn של ברלין באחת וחצי בלילה. שלטי פרסומת צבעוניים נהיים גרפיטי זועם. פנסי נתרן צהובים נמרחים לצידי הדרך והעיר כולה נפרשת לפניך בלכלוך, בדידות ושעמום. ארבע דקות וארבעים-וארבע שניות זה הרבה מאד בשביל איילון, ואיגי פופ לא יהסס לגרום לך לפספס את היציאה שלך.